ידיו תביאנה את אישי ה' את החלב וכו': אם לא יאמר רק "יביא את קרבנו לה' להניף אותו" נפרש שיניף כל הקרבן. לכן הוכרח לפרש מה יניף. וממה שכתב "את החלב על החזה" נדע שיניף החלב והחזה, לא יתר האימורין. כי יותרת ושתי כליות אינם בכלל 'חלב' כמו שאמרו בפסחים (דף עט.) אשכחן חלב, יותרת ושתי כליות מנא לן? . וגם האליה אינה בכלל 'חלב' סתם כמו שבארנו (ויקרא סימן קפב). לכן הוסיף "את אישי השם" שכולל כל הקרב לאישים. אולם אם לא היה כופל הפעל "יביאנו" ואז היה הכל משפט אחד חוזר על "ידיו תביאנה", והיה פירושו שידיו תביאנה את אישי השם ואת החלב. ואז היינו מוכרחים לומר שמה שכתב "את אשי השם" אינו כולל כל הקרב (שאם כן גם החלב בכלל אישים), רק הוא שם מיוחד לשתי הכליות שנמצא בהם חלב, ופירושו שיביא את אישי ה' הכליות ואת החלב (היינו החלב שעליהן ויתר החלבים). וזהו שאמר בספרא אישי השם – לרבות את הכליות. (פירוש: כן היינו אומרים גם בלא מלת "יביאנו"). אולם אחר שאמר "יביאנו" – ממילא מה שכתב "את החלב וכולי" הוא משפט בפני עצמו. שתחלה אמר "ידיו תביאנה את אישי השם" - כולל כולם; החלב והכליות והיותרת. ואמר עוד "את החלב על החזה יביאנו" שזה מיוחד בחלב לבד שיהיה על החזה דוקא. ואם כן על ידי פעל "יביאנו" ידעינן שמה שכתוב "אישי השם" כולל גם היותרת. וזהו שאמר "יביאנו" - לרבות יותרת הכבד. ועדיין היה מקום לטעות שהאליה אינה בכלל "אשי השם" דליתא בשור ועז. לכן אמר "יביא את קרבנו", וכבר בארנו (ויקרא סימן סא) שכל מקום שבא שם "קרבנו" יש בו דרוש. ומרבה גם אליה שקרב לגבוה – ר"ל יביא כל הקרב. וזהו שאמר כשהוא אומר "יביא" (את קרבנו) - לרבות את אליה.