דבר אל בני ישראל: כבר התבאר (ויקרא סימן ז) שכל מקום שהפרשה מתחלת "דבר אל בני ישראל" יש בו דרוש, עיי"ש. והתבאר דבכל מקום דכתיב "בני ישראל" אין עכו"ם בכלל. וכן יצאו פה שקרבנם אין טעון תנופה. וכבר דריש כן בספרא (שם) למעטם מסמיכה. ובאר דאי אפשר ללמוד אחד מחברו. כי יש לכל אחד קולא וחומרא. (ומה שאמר "סמיכה נוהגת בקרבנות וכולי" מחקו בקרבן אהרן שזה הפך המשנה. רק מ"ש לגרוס בסיפא אין נראה שכן גם בספרא גבי סמיכה (שם) לא הביא זה כמש"ש) [פירוש משנה ב'] וכבר התבאר למעלה (ויקרא סימן ח) דכל מקום שאומר "בני ישראל" יש לומר שבא בהבנתו המדויקת - בני ישראל ולא בנות ישראל. ואם כן אין נשים מניפות גם כן. והגם ש"בני ישראל" לא מיותר (דיש לומר דבא רק למעט עכו"ם, לא נשים) – בכל זה י"ל כמו שלענין סמיכה מיעט נשים כמו עכו"ם וכן לענין תנופה. ורבי יוסי חדש ספק בזה. אם יש לומר דכמו דקרבן נשים גרוע לענין סמיכה כן הוא גרוע לענין תנופה שאין צריך תנופה. או דיש לומר דבסמיכה גם כן אין הגריעות מצד הקרבן רק מצד הבעלים – שנשים גרועות כעכו"ם לענין סמיכה והוא הדין לענין תנופה – ובכל זה אי אפשר למעט תנופת הכהן, רק תנופת הבעלים. וכן מסקנתו דלענין נשים הכהן מניף. וזה כפירוש התוספות במנחות (דף סא:). ובמה שכתבנו אין צריך לתת טעם להבדיל עכו"ם מנשים מצד שאין חזה ושוק שלהם חלוק משאר הבשר שנדחקו התוספות בזה. וגם לשטת התוספות י"ל הבדל אחר משום דהאשה יכולה לעשות את הכהן שליח, מה שאין כן העכו"ם דאין שליחות לעכו"ם. ובגמרא יש גירסא אחרת ופירוש אחר לרש"י, עיי"ש. ומ"ש מנין לרבות הגרים – כבר התבאר בסדר ויקרא (סימן קצא) באורך, עיי"ש.