וכל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה: הגם שלא אסר בחלב רק שור וכשב לבד, לא חלב חיה ועוף, בדם כלל ואמר "כל דם לא תאכלו" שכולל כולם. אמנם מה שכתב "לעוף ולבהמה" היא פרט שאחרי הכלל ושוב אמר כלל אחר "אשר תאכל כל דם". מבואר שמה שכתב "לעוף ולבהמה" בא לומר דוקא דם הדומה כעין הפרט - עוף ובהמה. ופירשוהו חז"ל שבא להוציא דם מהלכי שתים ודם שרצים. שדם אדם אין בו טומאה קלה לטמא טומאת אוכלים בכביצה. ובדם שרצים אין בו טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים; ששרץ אינו מטמא במשא ואינו מטמא בגדים. ומוציא דם בצים שאינם מין בשר. ודם דגים וחגבים שאינו דומה לעוף ובהמה; שיש בו איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה, ודגים וחגבים מותרים בלא שחיטה. והוצרך לומר שני פרטים – עוף ובהמה. דאם יאמר 'עוף' נאמר דדם של צאן מותר מפני שיש בהם איסור כלאים בצמרו עם פשתים ואינו דומיא דעוף. ואם יאמר 'בהמה' נאמר דרק עוף טמא דמו אסור שאינו באם על הבנים – לא דם עוף טהור שהוא באם על הבנים ואינו דומיא דבהמה. וברייתא זו מובא בכריתות (דף כא.) ובגמרא פלפלו בה באורך. עיי"ש.