כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה': פירשו חז"ל שאם היה אומר "כל אוכל חלב אשר יקריב ממנו אשה להשם" הייתי אומר שפירושו האוכל חלב קדשים תמימים שראוי לאישים. מה שאין כן כשאמר "מן הבהמה אשר יקריבו" - פירושו מין הבהמה. שכבר בארתי (ויקרא סימן יז) ששם המין הבא בה' הידועה כולל כל המין, כמו "מן הבהמה מן הבקר תקריבו" שפירושו ממין הבהמה. וזה ההבדל בין מה שכתוב כאן "מן הבהמה אשר יקריבו" שפירושו מין הבהמה ובין מה שכתוב לקמן (ויקרא כז, ט) "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן להשם" שפירושו דוקא בהמה תמימה שראויה לקרבן; כי שם כתוב בלא ה"א. אבל כאן שכתוב בה"א הוא שם המין. וזהו שאמר בספרא חלב בעלי מומין מנין? תלמוד לומר "מן הבהמה". אולם עדיין נוכל לומר שר"ל מין שהיה מוכן לקרבן, רוצה לומר בין תמימים בין בעלי מומין, והכל קדשים (כגון שנפל בו מום אחר הקדשן). חלב חולין מנין? אך זה נשמע ממלת "כי" שמחבר שני המאמרים זה לזה בדרך סבה ומסובב – "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו...כי כל אוכל חלב וכולי" – מבואר ששניהם מדברים בענין אחד. שמפני שחייב כרת לכן הוזהרו באכילתם. וממילא כמו שהאזהרה כוללת גם חלב חולין (כמ"ש סתם "כל חלב שור וכשב" שכולל קדשים וחולין. ועוד שאסר חלב נבלה וטריפה גם כן. וכן כבר הזהיר גם על חלב חולין בפר' ויקרא כמ"ש "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" שכולל ארץ ישראל וחוצה לארץ וגם בזמן שאין בית המקדש קיים) – כן מה שהעניש כרת כולל גם חלב חולין. וכמו שהאריך הרמב"ן בזה בדברי טעם להשיב על הראב"ע. עיי"ש. וזהו שאמר בספרא חלב חולין מנין? תלמוד לומר "כי כל אוכל חלב" – עיקר הדיוק ממלת "כי" שמחבר שני המאמרים. [באמת בפסחים (דף מג.) לא משמע כן. אך לשטת הספרא שכבר דרש מלת "כל" לגרים ועבדים אי אפשר לפרש שהריבוי ממלת "כל". ואי אפשר לפרש כמו שאמרו בגמרא התם דליכא אוכלים מרבה נאכלים, עיי"ש. ועיין מה שכתבנו ויקרא (סימן קלה)] אולם לפי זה קשה שהיה לו לומר סתם "כי כל אוכל חלב ונכרתה" ומדוע אמר "מן הבהמה אשר יקריב" שהוא למותר? פירשוהו חז"ל שבא ללמד שטעם איסור החלב בחולין מפני שכיוצא בו קרב בקדשים. ולמעוטי חלב דפנות - שאף על פי שנקרא בשם 'חלב' - מותר מפני שאינו קרב לאשים.