וחלב נבלה וחלב טריפה: הכתוב מלמד שני דברים. (א) שחלב נבלה יעשה לכל מלאכה, היינו שאינה מטמאה טומאת נבלות כמו שיתבאר (בסימן קלט) (ב) שלא יאכלוהו. דהיינו דחייל הליו גם לאו דנבלה וטריפה כמ"ש בחולין (דף לז ודף קג) ובזבחים (דף ע). ולא אמרינן דאין איסור חל על איסור. והנה 'נבלה' הוא שם כולל לכל בעל חי שמת, ונוכל לאמר שמדבר גם בנבלת בהמה טמאה. דאף שפתח "כל חלב שור וכשב ועז" – לענין זה שהחלב אין טמא היא גם בחלב נבלה טמאה; דהא לא אמר "וחלב נבלתם" בכינוי. כי מצד הסברה והדין יש פנים לכאן ולכאן: • בצד אחד יש סברה יותר לטהר חלב נבלת טמאה. שכן נבלת עוף טמא קיל מנבלת עוף טהור שאין מטמא בגדים בבית הבליעה (כמו שלמד בספרא שמיני פרשה י מ"ז, אחרי מות פרק יב מ"ה, אמור פרק ד מי"ב). • ובצד אחר יש סברה יותר לטהר חלב נבלת טהורה שמועיל בה שחיטה לטהרה, מה שאין כן בטמאה אינו מועיל שחיטה [כמ"ש בספרא שמיני (פרק ו מ"א)]. וזהו שאמר בספרא [משנה ה'] יכול נבלת בהמה טמאה וכולי ודין הוא וכולי. ומשיב תלמוד לומר טריפה וכולי – והוא על פי מה שכתבנו שאחד מכללי ההיקש שכל שני שמות הכתובים ביחד לענין אחד - בהכרח הם דומים זה לזה (כמו שכתבנו בסדר ויקרא (סימן קלה), ובאילת השחר (כלל קס)). ואחר שחבר פה חלב נבלה וחלב טריפה ביחד, וחלב טריפה מדבר רק בשור וכשב ועז (כי בהמה טמאה אין במינה טריפה) – כן מה שכתב חלב נבלה אינו מדבר בטמאה. [באור משנה ו'] ועדיין נוכל לומר שעל כל פנים כולל חיה טהורה דמשכחת בה טריפה. ומשיב דזה אינו. דאם כן איך אמר "ואכֹל לא תאכלוהו" - הלא איסור חלב אין נוהג בחיה גם בשחוטה? ואם מפני איסור נבלה וטריפה - פשיטא, כיון שאין בו איסור אחר. ופסקא זו מובא בזבחים (דף ע.)