כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו: אם היה רוצה לאסור כל חלב היה לו לומר "כל חלב לא תאכלו". ואחר שפרט המינים, שהם רק בהמות טהורות שמביאים מהם קרבן, מבואר שכל מינים זולתם – בהמה טמאה וחיה ועופות – חלבם מותר. והגם שגם מן הסברה היינו אומרים כמו שאין חייב כרת רק על חלב בהמה טהורה (כמו שכתוב "כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה' ונכרתה") כן אינו מוזהר רק על חלב בהמה טהורה. – משיב [במשנה ג'] שהייתי מרבה אזהרתו מדין קל וחומר מדם, שקל מחלב, שאינו חייב עליו משום פגול [כמ"ש בספרא (פרק יג מ"ה)] ומשום נותר וטמא [כמ"ש בפרק טו מ"ו ובזבחים פרק בית שמאי דף מו] ונוהג בכל המינים – כל שכן חלב החמור. ואמר [במשנה ד'] מנין לרבות את הכלאים תלמוד לומר "שור וכשב ועז" – וזה מבואר על פי מה שאמרו בספרא אמור (פרשה ח מ"ג) שור או כשב פרט לכלאים, ובבבא קמא (דף עז:) מקשה על מ"ש גבי טובח או מוכר "שור או שה" לרבות את הכלאים - הרי ש"או" מרבה. והשיב דגבי גניבה דכתיב "שור או שה" שאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהם (גם אם יכתב "שור ושה"), כי בהמה גסה ודקה אין מתערבין זה מזה - "או" לרבות כלאים. והכא דכתיב "כשב או עז" שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם ואם יכתב "כשב ועז" ירבה כלאים - בא "או" למעט. ואם כן הכא דכתיב "כשב ועז" בוי"ו - יש לרבות כלאים, ר"ל גם כשב ועז ביחד; דאם אין נוהג בכלאים היה לו לומר "כשב או עז". והשיב ואם נפשך לומר – והוא על פי מה שמקשה בגמרא (דף עח.) והא קבי קדשים נמי כתיב "שור או כשב" ונימא שבא לרבות כלאים. ומסקנתו, דאם תאמר שבא לרבות - תרי רבויי למה לי לכלאים ונדמה? דהא נדמה כל שכן מכלאים. ועל כרחך דבא בין ברישא בין בסיפא למעט, וחד לכלאים וחד לנדמה. עיי"ש. אמנם פה ישאר הקושיא, דנימא דלכן לא כתוב "שור או כשב או עז" דאז נאמר מ"שור או כשב" לרבות כלאים כיון דאי אפשר להוציא כלאים מבינייהו ולא נוכל להשיב דאם כן תרי ריבויי למה לי דהא גם אם נאמר ד"או" למעט יקשה תרי מעוטא למה לי. דאין שייך לדרוש פה על נדמה. ולכן הוכרח לכתב בוי"ו. (כי זה אי אפשר שיכתב "שור וכשב או עז" שזה נגד הלשון לכתוב שם אחד בוי"ו ושם אחר במלת "או" כשבאו ביחוד אחד). על זה משיב "מן הבהמה" לרבות את הכלאים – דבמה שכתב "מן הבהמה" לא הקפיד על יחוד התישים רק כל שהוא בהמה אף המורכב משני מינים. [וכמו שלמד כן גם בספרא (שמיני פרק יא מ"ה) ממה שכתב "מכל הבהמה אשר על הארץ" לרבות כלאים, כמו שבארנו שם]. וכיון שלענין עונש נוהג – בע"כ מוזהר עליו.