כל טהור יאכל בשר: רצונו לומר שיאכל לכל מי שיקראו הבעלים לאכל מזבחם - אם הוא טהור מכל טומאה, ואין צריך שיאכלוהו בעליו דוקא כפסח. ובאר בספרא שצריך קרא משום דיש לטעות ממה שכתוב בפר' ראה "ודם זבחיך ישפך על מזבח..והבשר תאכל" – ממה שכתוב "תאכל" בנוכח פירושו שרק הבעלים יאכלו ומה שאמר "קל וחומר לפסח" – צריך לומר "קל וחומר מפסח" – והיינו משום די"ל דר' יהודה סתמא דספרא מספקא ליה אם העיקר כר' עקיבא (זבחים דף לז, פסחים דף קכ) דסבירא ליה דאין זריקה שפיכה. ולדידיה מה שכתוב "דם זבחיך ישפך" מיירי בפסח ואין ראיה ממה שכתוב "והבשר תאכל". על זה אמר דגם לדידיה נטעה ללמוד קל וחומר מפסח. דלר' יהודה סתמא דספרא דסבירא ליה בפסחים (דף צא.) שאין שוחטין את הפסח על היחיד יש קל וחומר. ומה פסח שאין נשחט ליחיד - אינו נאכל רק לבעלים, שלמים שהיחיד מביא אותם – כל שכן שלא יאכלום חוץ בעליו. לכן קמ"ל - כל טהור יאכל בשר.