והבשר כל טהור יאכל בשר: לשון זה זר מאד. שמלבד שמבואר אצלינו שאינו מדרך המליצה לשנות את השם בכל פעם, והיה ראוי לאמר "והבשר כל טהור יאכלנו" – הנה הוא גם כן נגד הדקדוק. שמבואר שהשם הנשנה יבא תמיד בה' הידיעה – "עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה את התבה", "וכי יגח שור..סקול יסקל השור", "ועשית שולחן..לשאת את השלחן", וכדומה. וכל שכן שלא ימצא בלשון שהשם הראשון יבא בה' הידיעה והשם שנשנה יבא בלא ה' כמו פה. שזה זרות גדול. שעל כל פנים היה לו לומר "כל טהור יאכל הבשר". וזה לעד שהשם הנשנה אינו השם הראשון הידוע. למשל, "והנה מן היאור עולות שבע פרות..והנה שבע פרות אחרות...ותאכלנה הפרות"; "ויקבץ את כל אוכל השנים...ויתן אוכל בערים" (בראשית מא, מח) – השם השני אינו השם הראשון כי האוכל שנתן בערים לא היה כל האוכל שקבץ ועל כן בא בלא ה'. וכן "ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" - פירשוהו אפילו מבול אחר של אש (כמ"ש בזבחים דף קטז) - כי השם השני בלא ה' בהכרח אינו השם שנזכר שאם כן יבא בה' בהכרח. מזה הוציאו חז"ל ממה שכתוב "כל טהור יאכל בשר" שאינו בשר הנזכר. וזה יצויר אם יצא מקצתו חוץ למחיצה שאז אינו אוכל הבשר רק בשר - רוצה לומר שאינו אוכל הבשר כולו כמו שהוא רק בשר מן הבשר - רוצה לומר חלק ממנו. ולולא הכתוב הייתי אומר שנאסר הכל, כמו בטמא שאם נטמא מקצתו נטמא כולו. לכן מלמדינו שיש ציור שמן הבשר לא יאכל רק בשר קצת, לא הבשר כולו. ועל זה אמר [במשנה ד'] מכן אמרו (במשנה דפסחים דף פה) אבר שיצא חוץ לחומה בפסח (שאסור לשבור העצם) חותך וכולי.