ושמו אצל המזבח: יש הבדל בין שימה ובין נתינה. בפעל "נתינה" ישקיף על ההנחה עצמה ובפעל "שימה" ישקיף על איכות ההנחה. פעל נתינה הושאל מעיקר הוראתו – שבא מוגבל נגד פעל "לקח", מה שהאדם נותן אל הלוקח שיהיה שלו – אל כל דבר הניתן באיזה מקום שיונח שם. ובפעל "וישם"(?) מציין איכות השימה - אם היה איזה סדר וערך או יחוס אל המקום, או בדבר המושם עצמו - שיזהר בשימתו. וכבר השקיפו על זה דורשי הלשון. וחז"ל השקיפו על הבדל זה במקומות הרבה כמ"ש (בר"ר לא, יא) "ופתח התיבה בצדה תשים" - אר' יצחק למדך תורה דרך ארץ שאם עושה אדם טרקלין עשר על עשר יהיה עושה פתחו מן הצד – דייק מלת "תשים" שהיא הסדר המיוחד לזה. ושם (בר"ר נג, יג) "ויתן אל הגר שם על שכמה" - שכן דרך עבדים להיות ממלאים כדם על שכמם ושם (בר"ר נו, ג) על "וישם על יצחק בנו" - כזה שהוא טוען צלובו בכתפו – דייקו ממלת "וישם" שהוא הראוי לזה שכן דרך עבדים. וכדומה. או שפירשו פעל "שימה" על איזה סדר מיוחד כמ"ש בב"ר (בר"ר, סח) "וישם מראשותיו" - עשאם כמין מרזב וכן ’ויתן פני הצאן אל עקוד..ושם את המקלות’ (בראשית ל, מ-מא) – כי המקלות נסדרו בסדר מיוחד לנוכח הצאן. ובעירובין (דף נד.) מנין עד שתהיה סדורה בפיהם? שנאמר "שימה בפיהם"...מנין שחייב להראות לו פנים (פי' טעם ההלכה) שנאמר "אשר תשים לפניהם" – פירשו מלת "שימה" על הסדר ועל שישים בנחת ובעיון היטב. ומטעם זה אמרו בספרא (מובא בפסחים כו-כז, יומא מה, תמורה לד) "ושמו" בנחת, "ושמו" שלא יפזר – שזה מוכח ממה שלא אמרו "ונתן". וכבר בארתי (ויקרא סימן פה ובכל הספר) שמדרך הלשון שכל פעל המשלים וגומר פעולת הפעל הקודם לו יבא בלא כינוי. והיה לו לאמר "ושם אצל המזבח". כי פעל 'שֹם' משלים פעולת פעל "והרים" הקודם לו כמו "ויקח את האש ואת המאכלת וישם על יצחק" (בראשית כ״ב:ו׳), "ויקח את האבן וישם מראשותיו" (שם כה), "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות" (שמות כ״ד:ו׳), "ומסל המצות לקח..וישם על החלבים" (ויקרא ח׳:כ״ו), וכדומה. ובארו חז"ל שאמר "ושמו" בכינוי ללמד שישים את כולו, לא חלק ממנו. ומ"ש "אצל המזבח" סמוך למזבח התבאר למעלה (ויקרא סימן פו).