לא יניח ממנו עד בקר: כבר בארנו למעלה (סימן מ) כי בכל מקום שיאמר ביום - אם הוא תחת מלת "בעת" - אז פירושו ביום ולא בלילה. ואם בא על הכוונה: באותו יום - להוציא יום שלאחריו – אז אינו שולל את הלילה. ואז יפורש לפעמים ביום ההוא (והיינו מן הערב עד הערב), ולפעמים הוא מעת לעת. וזה כפי הרגיל לחשוב. שבכל הדברים דרך לחשב היום מערב עד ערב כמו במעשה בראשית אבל בקדשים הלילה הולך אחר היום, כי הקדשים אין מעשיהם בלילה וחשבינן בהו המעת לעת מן היום עד היום המחרת, שהתחלת מעשיהם תמיד ביום. וזה ידעינן מפה שאמר "ביום קרבנו יאכל לא יניח עד בקר" – מבואר שיום קרבנו מתחיל ביום ונמשך עד סוף הלילה שאחריו בעלות השחר שקרוי 'בקר'. ומה שאמרו עד חצות הוא לסייג דרבנן ואינו מועיל לדאורייתא לענין מחשבה ולענין נותר. וזה כוונת הספרא.