סולת מורבכת: לא ידענו אם גם חלות ורקיקים צריכים סולת. וחז"ל בספרא (מובא בזבחים דף נ) בארו בזה חק בטבע הלשון שמאמר שבאו בו כמה מינים ובכל מין פרטים מובדלים ופרטים מתדמים, ונמצא פרט אחד מפורש במין אחד וסתום ביתר המינים ולא באר הפוכו – למדינן כמו שיתדמה במין המפורש כן הוא הדין במין הסתום. כמו פה: מין ראשון עם ג' מתדמה ששניהם חלות, ומובדל שהשלישי מורבכת ולא הראשון, וסתם ולא באר שהראשון סולת – אמרינן כמו שמתדמה אל מין השלישי בחלות - כן בסולת, מדלא באר שהראשון קמח. וכן מין א' וב' מתדמה ששניהם מצות ומובדל שזה חלות וזה רקיקים. ולא ידעינן שרקיקים צריכים סולת. ולמדינן ממה שכתוב במאפה תנור "סולת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים" - כמו שמתדמים ששניהם חלות כך מה שכתוב "סולת" נמשך גם לרקיקים. [כן פירשוהו בזבחים שם כי דבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה]. והוא על היסוד שכתבו בעלי הלשון שדרך הכתוב להיות מושך עצמו ואחר עמו, כמבואר במכלול ובספרי המדקדקים. וזה כוונת הספרא [משנה ז' ח'] אולם עדיין יש לשאול הא בזה דרך הכתוב לכתוב המלה הנמשכת לכל המאמר בתחלתו, והיה לו לומר "סולת חלות מצות..ומורבכת", והיה מלת "סולת" נמשך אל כל המאמר. ולמה כתב מלת "סולת" בסוף? וזהו שאמר [במשנה ט'] ואם נפשך לומר וכולי. ומשיב: סולת מורבכת הרי הוא כמוסיף על רבוכה – רוצה לומר כי "מורבכת" הוא תואר ל"סולת" ואי אפשר לכתבה בלא המתואר, ובהכרח לכתב "סולת מורבכת", כי הרבוכה נעשית כשהוא סולת שחלטה ברותחין. ומה שאמר "הרי הוא כמוסיף" – פירושו: מלת "סולת" הוא המתואר הנוסף על התואר "רבוכה", ולכן כתב "סולת מורבכת" ולא כתב "סולת" בתחלה. ובכל זאת מוסב על הקודם כנ"ל.