חלות מצות בלולות בשמן וכולי: דברי הספרא מובאים במנחות (דף פט.) ומקשה: ריבוי אחר ריבוי! חד ריבוי הוא! אלא אילו לא נאמר בשמן כל עיקר הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג. עכשיו שנאמר בשמן בשמן הוה ריבוי אחר ריבוי. והמפרשים נדחקו בזה. ולדעתי פירוש דברי רבי עקיבא כך הוא: דבאמת בכל מקום כתוב "בלולה בשמן" ולא מצאנו בשום מקום שיכתוב "בלולה" לבד. והטעם משום דסתם שמן האמור במנחות הוא לוג לעשרון ועל זה אמר תמיד "בלולה בשמן" - רוצה לומר, בשמן הנודע בשיעורו למנחות. מה שאין כן בתודה שהיה למצה עשרה עשרונים, אם יכתב "בלולה בשמן" ונפרש בשמן הנודע – לוג לעשרון – הלא יצטרך עשרה לוגים. ואם כן בזה ראוי שיכתב "בלולה" לבד. וזהו שאמר רבי עקיבא אילו נאמר בשמן אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג - רוצה לומר לוג לעשרון ככל המנחות, שמנחה של ששים עשרונים צריכה ששים לוגים (וכמו שסתם בספרא ויקרא מכלתא דנדבה פרשה ט מ"ד), ובזה שפיר הוה ריבוי אחר ריבוי [רק המקשה בגמרא לא הבין כוונתו וחשב שמה שאמר "אם נאמר בשמן אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג" - פירוש רק לוג אחד לבד, ואם כן אין כאן רק ריבוי אחד. והשיב המתרץ שמה שאתה סבור "שהייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג" כפי פירושך לוג א' לכולם – זה אילו לא נאמר קאמר, שאם לא יכתב "בשמן" רק "בלולה" – אז נאמר שאין צריך לוג לכל עשרון מדלא כתב "בשמן", די בבלולה לבד, ונאמר לוג לכל העשרה עשרונים ככל המנחות שהפחות שבהם שהוא עשרון צריך על כל פנים לוג שמן. והשתא "בשמן" האחד הוא ריבוי - שצריך לוג לכל עשרון, ו"בשמן" השני הוה ריבוי אחר ריבוי וממעט על חצי לוג. כי אי אפשר למעט על לוג שזה נדע אם לא יכתב "בשמן" כל עיקר.] וכבר בארנו בויקרא (סימן נב, ובכמה מקומות) שכלל זה דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט בנוי על חכמת ההגיון. ששני שמות שבאו זה אחרי זה, שם השני מגביל את השם הראשון. ואם בא אחריו שם שלישי אז השם השלישי מגביל את השני. ואם השני בא לרבות - בא השלישי להגביל את הריבוי, שלא ירבה כפי שנבין ממנו. וכן פה. שם "בשמן" בא להגביל מלת "בלולה"; שאם יכתב "בלולה" היינו בלוג אחד לכולם. והוסיף "בשמן" שיובן ממנו לוג לכל עשרון. וכשאמר שנית "בשמן" בא להגביל שם 'שמן' הראשון שאינו כפי שפרשנוהו – בשמן הידוע למנחות – רק שפירוש "בשמן" כל שהוא, ודי גם בחצי לוג. אמנם כשבא השם הזה פעם רביעית בא להוסיף. ועל זה אמר רבי עקיבא שמה שכתב עוד "סולת מורבכת בשמן" בא להוסיף שיהיה רביעית לרבוכה לבד. ובאמת דברי רבי עקיבא הם אסמכתא חלושה ולכן אמר ר' אלעזר בן עזריה שאין לו ראיה מן הכתוב רק שהוא הלכה למשה מסיני. ועיקר מ"ש פה ג' פעמים "בשמן" כבר נדרש בספרא ויקרא מכלתא דנדבה (פרשה י מ"ו) וכמו שפירשנו שם (סימן קיח) להכשיר בשמן השני והשלישי. ומה שאמר ר' שמעון בר יוחאי משום ר"ש מושח את הרקיקים – הוא דרשה אחרת נלמדת ממה שכפל "בשמן" גבי נזיר, כמו שבארנו שם. עיי"ש.