אחד לעולה ואחד לחטאת: כבר בארנו בספר ויקרא (סימן שכט) שזה כתוב ששה פעמים בתורה. ושם התבארו הדרושים כולם וטעם כל שינוי הלשונות שמצא בזה. ופה העיר רק על פרט אחד – שבכל מקום הקדים חטאת לעולה, ופה הקדים עולה לחטאת. ונתן בזה ג' טעמים: (טעם א') כבר הובא בספרא שם גבי מטמא מקדש ושם אמר שיכול הואיל ושנים באים תחת חטאת יהיו שנים חטאת ת"ל "אחד לחטאת" – ואין שניהם חטאת, "אחד לעולה" – ואין שניהם עולה ופרשתי שם שמ"ש "אחד לעולה" – אין שניהם עולה היא טעם ליולדת, שהקדים עולה לחטאת, והיא על פי הכלל הקבוע בלשון להקדים תמיד את העיקר במאמרו. ושם שבאו שני תורים תחת חטאת בהמה הוה אמינה דשניהם חטאת - הקדים לאמר "אחד לחטאת" - ר"ל ולא שניהם חטאת, ופה שבאו שניהם תחת כבש העולה הוה אמינא דשניהם עולה, הקדים לאמר "אחד לעולה" – ולא שניהם עולה. (טעם ב) מצד ששם באו על חטא והחטאת עיקר כמ"ש בזבחים (דף ז.) למה חטאת קודם לעולה? ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו. אבל כאן שלא באו על חטא, העולה עיקר וקודמת. (טעם ג') מצד החליפין שבאו תמורתם. ששם באו שניהם חליפי חטאת והחטאת היא בעצם והעולה טפלה. וכאן באו שניהם תחת כבש העולה, אם כן העולה באה בעצם והחטאת טפל. וברייתא זו מובאת בזבחים. ומ"ש דבר אחר: מה ת"ל "אחד לעולה ואחד לחטאת" היא לימוד אחר שכבר בארתי (ויקרא סי' שכט) שמ"ש במטמא מקדש וכן בנזיר טמא "אחד לחטאת ואחד לעולה" מורה שיקדים חטאת לעולה בהפרשה. וצריך אחד להפרשת בעלים וא' להפרשת כהן, שיקדים להפריש את החטאת תחלה. וכבר למד (שם סימן שלא) ממ"ש "והקריב את אשר לחטאת ראשונה" שזה בנה אב שחטאת קודם לעולה בכל מקום ומתוך כך אמר רבא בזבחים שם שמ"ש בספרא דביולדת חטאת קודמות למקראה הקדימה הכתוב, היינו שתהיה נקראת בענין תחלה כן פרש"י (שם ובערכין דף כא). וכן דעת הרמב"ם (פרק ט מהלכות תמידין) שבכל מקום מפריש חטאת קודם לעולה. והתוס' תמהו על רש"י מה חידוש היא זה. ואינו תימה, שר"ל שהקדימו למקראה היינו משום צורך לשון המקרא שכפי דרכי הלשון וכלליה הוצרך להקדים עולה, לא מפני הסדר בהפרשתם. אמנם בן עזאי ס"ל שכיון שהקדים עולה לחטאת יש נפקא מינה לדינא שאם הפרישה עולה בראשונה תצרך להביא החטאת ממין העולה ואם הביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה – תכפל להביא חטאתה בן יונה כן. לכן נכתב פה עולה קודם לחטאת. והת"ק חולק על זה וסבירא ליה דגם לענין זה דינו כבכל מקום שעיקר הוא החטאת. והוכיח זה ממ"ש "אחד לעולה ואחד לחטאת". והיא על פי מה שבארתי (ויקרא סי' שכט) שממ"ש גבי זבה "ועשה הכהן האחד חטאת והאחד עולה" - שניהם בה' הידיעה - ולא אמר "אחד לחטאת" בלמ"ד כמו פה, בא ללמד שיהיה האחד עולה ידוע על ידי שהיא ממין החטאת שהביא תחלה, עיי"ש שבארתי איך הוא מוסד בלשון העברי. ואם כן, אם היה פה הדין דאזלינן בתר הראשון - היה לו לכתוב "האחד לעולה והאחד לחטאת", בה' הידיעה, ובזה היה מוכרח שתהיה החטאת ממין העולה כמו שבארנו שם. אבל במ"ש "אחד" "אחד" - בלא ה' - אין הכרח לזה, ונשאר הדין כבכל מקום, שממין חטאת תביא עולה כמו שנלמד מזבה. וזהו שאמר מה ת"ל "אחד לעולה"? לפי שנאמר "את האחד חטאת" – ר"ל מה שנאמר בזבה בה' הידועה ומשם למדנו שיהיה העולה ממין החטאת ופה תלמוד לומר "אחד לעולה", בלא ה', וכולי. ומ"ש "וכפר" – מלמד שהכפרה בחטאת כי זה דומה למ"ש תחלה "וכפר" שהיא על ידי החטאת ולכן כפל זה שנית פה ללמד שעיקר הכפרה בחטאת.