כי תזריע וילדה: פעל "תזריע" מיותר. ופירשו חז"ל שיצא הולד ממקום שמזרעת, שההזרעה באשה (כשבא בפעל) מציין קליטת הולד בדרך הנכון, בִשֶכְלִי ההולדה נכונים לזאת, כארץ אשר זרועיה תצמיח ותולידם כפי הסדר הטבעי. ובמ"ש "ונקתה ונזרעה זרע" דריש מטעם זה (ברכות לא, סוטה כו) שאם היתה יולדת בצער תלד ברווח – וכוונתו שיצא הולד כדרכו דרך הרחם, לא דרך דופן, שבדרך ההרחבה גם זה קרוי לידה. וכמ"ש בספרי (תצא פסקא טו) יוצא דופן מנין ת"ל וילדו לו בנים (שמה שאמרו חולין לח ובכמה מקומות ""כי יולד" - פרט ליוצא דופן" - פירשו התוס' שם משום דגמיר לידה לידה מבכור) כי 'לידה' כולל כל שהיה סבה להוציאו לאויר העולם ומיוחס גם אל האיש המוליד – "אברהם הוליד את יצקח". אבל כשאמר "כי תזריע וילדה" – היא לידה גמורה כדרכה. ודעת ר' שמעון דגם יוצא דופן הרי הוא כילוד ופי' בכריתות (דף ז.) ובנדה (דף מ.) משום דכתיב "ואם נקבה תלד" ולא כתיב "תזריע ותלד", או שיכתב "ואם נקבה היא" (כמו שית' בסימן יח) - ללמד שדי בלידה לבד. ומה שכתוב "כי תזריע.. וילדה" סבירא ליה דבא ללמד דאפילו לא ילדה אלא כמו שהזריעה - טמאה לידה.