זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכולי: כבר התבאר (פרשת צו סימן כד) שכל מקום שיאמר "זאת תורת" מכניס דברים רבים תחת תורה כללית וחק כולל ומפ' משום דבפ' מצורע אמר "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת וכו'" – שהפסיק בבגד ובית בין נגעי אדם, ולא חשבם כסדר הפרשה להורות שצרעת הבגד דומה לבית שמטמא בביאה. ומפני שי"ל רק בגד לבד חשב פה כל מיני בגדים בפרטות להרות שכולם נכנסים תחת סוג בגד וכולם נכללים במ"ש שם "לצרעת הבגד ולבית" (דס"ל לת"ק דבר הלמד בהיקש אן חוזר ומלמד בהיקש וע"כ מפרש שזה אינו היקש לבגד רק גלה שהם בכלל בגד וכולם מוקשים לבית. ורבי סבר שדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש לכן עשה מזה שני היקשים – בגד לבית, וכולם לבגד. וכבר בארנו בפ' צו (סימן כג) שכל מקום שאומר מלת "זאת" בא למעט – רק זאת, לא דבר אחר. ולת"ק ממעט שאין צריך צפרים כבית, ולרבי שההיקש דפה הוא לבגד, ממעט שאין שתי וערב מטמא רק בנגעים, לא ביתר טומאות.