ושרף את הבגד וכולי בצמר או בפשתים: פרש"י של צמר ושל פשתים, ר"ל שהב' בא במקום "מן" כמו "ואם מעט נשאר בשנים" (ויקרא כ״ה:נ״ב), "וירוצצו את בני ישראל בשנה ההוא שמונה עשרה שנה (שופטים י׳:ח׳). אולם מבואר אצלנו שלדעת חז"ל לא יתחלף שימוש אות באות אחרת אם לא לאיזה צורך, כי לפי פשוטו הב' ישמש תמיד במקום מלת "עם" שעל כן נקרא ב' הכלי. אולם בארו תחלה שאי אפשר לפרש פה שישרף עם צמר דהיינו שיביא גיזי צמר ואניצי פשתן ועמהם ישרף את הבגד, דהא סיים "צרעת ממארת הוא באש תשרף" דמשמע שהוא לבדה תשרף, לא עם דבר אחר. וגם לשון "באש תשרף" משמע באש לבד. על פי זה הוכיחו שהב' הוא ב' התוך או המקום ורצונו לומר שהשריפה תהיה בצמר שבבגד, לא באמריות שהם ממינים אחרים שאין מטמאים בנגעים. והוסיף לאמר "אשר יהיה בו הנגע" לבל נטעה שעל כל פנים ישרף כל מה שהיא מצמר ופשתים אף שאינו מיטמא בנגעים כגון האמריות הצבועות ארגמן. לכן אמר רק החלקים אשר היה בם הנגע אבל חלקים הצבועים שאי אפשר שיהיו בם הנגע אין צריך לשרף.והרמב"ם שדעתו שגם האימריות הלבנות נצולים כבר השיגו הראב"ד