טמא הוא לכם: מה שסיים בכל אחד "טמא הוא לכם" מיותר. וגם כבר בארנו באילת השחר (סימן קלה) שכל מקום שבא מלת "הוא" הוא למותר ונדרש תמיד למעט איזה דבר. וזה נמצא בענין זה ששה פעמים. ד' פעמים פה – בגמל ושפן וארנבת וחזיר – וב' פעמים בפרשת ראה. ודריש בספרא (מובא בבכורות דף טז) לששה מעוטים. וכבר פירשו התוספות (שם ד"ה ת"ל) שדריש ממה שכתב "טמא הוא לכם" ור"ל רק הוא טמא על ידי שחסר בו סימן טהרה אבל יש דברים אחרים שטמאים אף שהם מעלי גרה ומפריסי פרסה והם חמש חטאות מתות ופסולי המוקדשים. ודריש ה' חטאות מה' פעמים "טמא הוא לכם" דכתיב במעלי הגרה (ר"ל כי רובן מעלי הגרה), ופסולי המוקדשין דרש ממה שכתוב "טמא הוא לכם" בחזיר שהוא מפריס פרסה. [ובגמרא הגירסא הפוכה, והכל אחד, כי שם פירש מ"ש ת"ל במעלי הגרה "טמא" היינו ה' פעמים "טמא הוא לכם" דכתיב במינים שטמאים משום חסרון מעלי גרה]. ומאחר שהמינים הנזכרו פה שאמר עליהם "טמא הוא לכם" חלבם אסור כמו שיתבאר – ממילא כן(?) מה שמרבה מן הוא שיש עוד טמאים בהכרח שהם דוגמתם שגם חלבם טמא. וזהו שאמר מנין לרבות חלב וכולי, דהיינו שגם חלב ידעינן מריבוי זה עצמו. והשתא שואל מנא לן זה בעצמו דחלב בהמה טמאה טמא? (ורצה ללמדו במה מצינו מענבים בנזיר. ודחה שהיין הוא גופן של ענבים, לא כן החלב שבא מן הדם או מתמצית המזון. ורבן שמעון בן גמליאל דחה מטעם אחר דבנזיר שאני דגם פסולת הענבים אסור כמו שלמד במסכת נזיר (דף ?), אבל פסולת בהמה טמאה – שהם צואה ומי רגלים שבה – מותר. והגם שיש לומר תרומה תוכיח שפסולתה מותר ומשקה שלה אסור כמו שלמד בחולין (דף קכ.)). ומשיב שלמדינן לה ממה שכפל "גמל" "גמל" בתורת כהנים ובמשנה תורה, שמה שנשנה במשנה תורה ללא צורך הוא לאסור גם חלבו היוצא ממנו. ובבכורות (דף ו:) אומר דר' שמעון סבירא ליה שכפל "גמל" "גמל" – אחד גמל הבא מן הגמלה והב' גמל הבא מן הטהורה. וחלבו דריש מ"את הגמל", ורבנן "את" לא דרשי. נראה פירושו: שכל אחד הולך לשיטתו. כי יש פה זרות בלשון, מה שכתב (דברים יד, ז) "השסועה את הגמל", שהיה צריך לכתוב "את השסועה את הגמל", או שיאמר בשניהם בלא מלת "את", כי כלל בלשון שכל המלות הבאים ביחוד אחד צריכים לבא בשוה (כמ"ש באילת השחר כלל רח). ולכן דריש ר' שמעון מלת "את" שבא שלא כהלכה, שאחר שכתב "השסועה" בלא מלת "את" – היה ראוי לכתוב גם "הגמל" בלא מלת "את". וחכמים לשטתייהו שסבירא להו שטמא הבא מן הטהור – טהור, ומה שכתב "את הגמל" מיירי בבא מן הגמלה – לדידהו בא כהלכה. כי השסועה בן מן הטהור, ופירושו ממעלי הגרה השסועה, השסועה הבא ממעלי הגרה, ו"את הגמל" הוא ענין אחר. לכן אין דומים ביחוסם. ור' שמעון לשטתו שלדידיה גם הגמל בא ממעלי הגרה כמו השסועה, והיה צריך לכתוב שניהם בשוה, ומלת "את" בא שלא כהלכה לדרשה.