זאת תורת הבהמה והעוף: הנה בפרשה בא הסדר: חית הארץ, דגי הים, עוף, שרצים. ולמה שינה פה את הסדר והקדים עוף לדגים? ועל כרחך מפני שיש איזה דימוי לעוף עם בהמה. ועל זה מקשה באיזה תורה שוותה בהמה לעוף? וכבר בארנו (צו סימן כד) שבמלת "תורה" מכניס דברים תחת לימוד אחד וראוי שיסדר הדברים הדומים בתורה זאת. ומה דימוי לעוף עם בהמה יותר מדגים עם בהמה עד שעקר את הסדר? פירשו חז"ל בספרא (מובא בחולין (דף כז)) שיש להם דימוי בשחיטה. [ולפי זה מה שסיים "להבדיל בין הטמא וכולי" היא עונה על מה שכתב "זאת תורת הבהמה והעוף" – שהיא להבדיל בין הטמא ובין הטהור בשחיטה, וכמ"ש בספרא [משנה ז] בין הטמא ובין הטהור בין נשחט רובו של קנה לנשחט חציו. ומה שכתב "בין החיה הנאכלת" היא עונה על מה שכתב "וכל נפש החיה הרומשת במים ולכל נפש וכולי".] וכבר בארנו (בפרשת צו סימן כג) שמלת "זאת" תציין תמיד רק זאת לבד. ר"ל רק בתורה הנזכר פה שוו, שפה לא דבר משחיטה בפירוש ללמד שבאמת לא שוו בכל פרטי הלכות שחיטה; שזה בסימן אחד וכולי. וכבר תני בר קפרא בחולין שם שלכן הטילם בין בהמה ודגים שהם ממוצעים(?) ביניהם בענין השחיטה. דומים לבהמה שצריך שחיטה בסימן אחד ודומים לדגים בס'(?) אחד שאין צריך שחיטה כי די שחיטת סימן אחד. ור' אלעזר אמר, שנדמו בתורה אחת – דשחיטת שניהם מן הצואר, ולא נדמו – דעוף כשר בעורף במליקה, לא בהמה דכתיב "ומלק את ראשו". ואם גם בהמה דרכה בכך לא היה צריך לבאר "את ראשו" רק "ומלק" כמו שכתב תמיד "ושחט" סתם ולא אמר "את צוארו" מפני שהשחיטה נוהגת ונודעת. ועיין בגמרא שם.