וכי ימות מן הבהמה: כבר התבאר (סדר ויקרא סימן יז) שיש הבדל בין אם ידבר על שם הכלל בלא ה' הידיעה – שאז כולם בכלל, ובין אם מזכיר שם הכלל בה' הידיעה עם מלת "מן" שאז יורה הקצתית וממעט מקצת מן המין. וכן ממה שכתוב פה "מן הבהמה" (ולא אמר "וכי תמות בהמה") – מורה יש מן הבהמה שאינה מטמאה במותה, והיינו טריפה ששחטה שנקרא מיתה כיון דאין השחיטה מתרת באכילה. ובכל זה מתרת אותה מטומאת נבילות. ואמר דמן הסברה יש לדון בצד אחד דהא בבהמה טמאה אין שם האיסור שעליו גורם טומאה, דכל זמן שלא מתה טהורה, רק המיתה גורמת טומאה. וטריפה זו הלא נשחטה ולא מתה. ובצד אחר יש לדון דכמו דלטמאה לא מהני שחיטה מצד שהוא אסורה קודם למיתתה – לא יועיל לטריפה שאסורה גם כן קודם למיתתה. ולכן צריך קרא. [ובמשנה ב'] אמר דין אחר, שיש לדון מה מצינו מטריפה. ועל זה יש להשיב שטריפה שאני שהיה לה שעת הכושר. ואם תשיב מטריפה מן הבטן – יש להשיב דשאני טריפה שיש למינה שחיטה. אולם יש להשיב בן שמונה יוכיח שיש למינו שחיטה ואין שחיטתו מטהרתו. לכן צריך קרא. ובחולין (דף עד.) הקשה על ברייתא זו ממה דתני שם במתניתין (דף עב:) דבן שמנה אין למינו שחיטה ואמר רב כהנא יש במינו שחיטה אגב אמו. ודרשא זו ד"כי ימות מן הבהמה" מביא בחולין (דף עד, פה:, קכח:, זבחים דף סט) בשם ר"י אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא.