1
וכי יתן מים על זרע: פי' שעל ידי המים נעשה הזרע מוכשר לקבל טומאה. ובספרא שואל מנא לן ענין הכשר כלל? הלא יש לפרש שהמים מתטמאים והם מטמאים הזרע? וכן מה שכתוב בכלי חרס "מכל האוכל..אשר יבא עליו מים" פירושו שאם יש מים על האוכל - המים מתטמאים והם מטמאים האוכל. ונאמר לפי זה שרק אם נתן מים על זרע - שנגעה הטומאה בהמים; אבל אם נתן זרע על גבי מים שאז נגעה הטומאה בהזרע – היא טהורה באמת, שאוכל אין מקבל טומאה רק על ידי מים שעליו שנטמאו. ושמה שכתוב "וכי יותן מים על זרע" הוא בדוקא. (וכל שכן שנאמר לפי זה שאם נתנגבו המים שוב אינו מקבל טומאה). משיב תלמוד לומר "טמא" – ר"ל שאם עיקר הטומאה מחמת המים היה לו לכתוב "טמאים הם" בלשון רבים על המים והזרע כיון שעיקר הם המים שנטמאו ומטמאים הזרע. אבל כשאמר "טמא", בלשון יחיד, מדבר בהזרע לבד שהוא הנטמא.