על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא: פירשו חז"ל שמלמד שהמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. כי אין לפרש כמו שכתב רש"י שמדבר בתלושין שלא הוכשרו, דזה אמר אחר כך "וכי יותן מים על זרע..טמא הוא" – מבואר שקודם שהוכשר אינו טמא. והנה מה שכתב "זרע זרוע" פירושו זרע שנזרע בקרקע, והוא שם תואר כמו (ישעיהו סא, יא) "זרועיה תצמיח" או כמו שכתב הרד"ק במכלול שמשקלו כמו (ירמיהו ב, כד) "פרא למוד מדבר" ובא בצירי מפני הרי"ש. ומה שהוסיף "אשר יזרע" פירושו שגם מה שיזרע אחר שקבל טומאה – טהור; רוצה לומר נטהר מטומאתו. ומה שכתב מלת "הוא" מלמד שדוקא אם השרישו כי על צד זה "אשר יזרע" – לא יצדק מלת "הוא" (שמורה שטהור מכבר) רק מלת "טהור" (שפירושו שנטהר עתה מטומאתו). ואם כן מלת "הוא" אינו נופל רק על "זרע זרוע". וזה מכריח שהוא העיקר במאמר; שעל ידי שהנשרש בקרקע אינו מקבל טומאה לכן פקעה ממנו גם טומאתו מכבר, ואם כן דוקא אם נשרש כמו שהוא בזרע זרוע.