ונוגע בנבלתם יטמא: זה מיותר שכבר אמר "כל הנוגע בהם יטמא". ואמר הלל שמלמד שהנוגע בנבלתם אף במעין ומקוה טמא, ולא נדון כמו שהארץ מעלה את הטמאים מטומאתן (שאם זרע מאכל טמא בארץ ונשרש בו - נטהר) והיא מציל את הטהורים מטומאה (שהמחובר לקרקע טהור) – כן המים שמעלה מטומאה תציל מטומאה כל שהיא בתוך המים. לכן אמרו שטמא כשנוגע בנבלתה אף תוך המקוה. ור' יוסי הגלילי מפרש שכפל זה לדייק – רק נוגע יטמא, לבל נאמר שמה שכתב תחלה "כל הנוגע" הוא לאו דוקא רק רצונו לומר אף נוגע וכל שכן נושא שטומאתו חמורה יותר. כי מן הסברה נאמר שאם בבהמה שלא עשה דמה כבשרה נושא טמא – כל שכן בשרץ. קמ"ל שנית שרק הנוגע טמא. ורבי עקיבא מפרש שבא לרבות כלי עצם שלא נזכרו בין הכלים שחשב בפסוק לב. (ואמר שאין ללמוד מן הדין שאם כלי עץ טמאים אף דפשוטי כלי עץ טהורים – כל שכן כלי עצם שבא מדבר טמא דבהמות וחיות מתות. כי יש להשיב דעץ חמור שמוכשר לקבל טומאה בבית המנוגע דכתיב "ונתץ את אביו ואת עציו"). ור' ישמעאל בנו של ריב"ב למד לה ממה שכתב במלחמת מדין "וכל מעשה עזים" היינו דבר הנעשה מעזים וסבירא ליה דעזים שם הדוגמא, ר"ל דבר הנעשה מעצמות בהמה הדומה לעזים לאפוקי עופות. ומובא בחולין (דף כה.).