אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור: כתב רשב"ם לפי פשוטו אין המים מכונסים בקרקע מקבלים טומאה אלא כמו שפירש למעלה "משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא". וכן פירש הרמב"ן. וזה אמת לדידן דקיימא לן דיש טומאה למשקין מן התורה וגם לא קיימא לן כר"י דסבירא ליה דמה שכתב "בכל כלי" בא להורות דמשקין מטמאין כלים רק פירושו שהמשקה לא יטמא רק כשהוא בכלי, לא במחובר. ועל זה פירש כאן "אך מעין ובור וכולי טהור" ואין מקבל טומאה. ובכל זה כבר יהיה פסוק זה דברי מותר. דהלא ממה שכתב "בכל כלי" ידעינן שאם אין המשקה בכלי רק בקרקע הוא טהור. לכן פירשו בו חכמים עוד כוונה שניה דרושיית שלכן אומר שנית דמי מעין ובור אינו מקבל טומאה למען נלמד ממנו לכל מקום דכתיב "במים יובא" או "ורחץ בשרו במים" היינו במים כאלה הבלתי מקבל טומאה. כי גם הסברה מחייבת שלא יטבול במים שבכלים, שאחר שהם מתטמאים, בבוא הטמא לתוכם איך יטהרו את הטמא? והנה שם מקוה מים יפול על כל מקום שנתקבצו שם מים, בין על ידי שמים – "ולמקוה המים קרא ימים", בין על ידי אדם – "נטה ידך על מימי מצרים וכולי ועל כל מקוה מימיהם" (שמות ז, יט) (שכולל גם הנקוים על ידי אדם). ואם היה הכוונה שגם הנקוה על ידי שאיבה כשר – היה לו לכתוב "מקוה מים יהיה טהור", ולמה הוסיף מעין ובור? אך שבא ללמד מקוה מים הנעשה על ידי מעין ובור. והנה המעין מתמלא בידי שמים ולא חלו בו ידי אדם כלל, והבור הוא מים מכונסים על ידי גשמים וחלו בו פעולת אדם. ומזה ידעינן שהמקוה תהיה על ידי שמים ממי גשמים (לאפוקי אם מלא בכתפו מים שאובים) ולא יוזק אם חלו בו פעולת אדם כמו המניח קנקנים לראש הגג לנגבן ונתמלאו מי גשמים (והוא פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע (משנה מקואות פ"ב מ"ז)) משום דאין בו תפיסת יד אדם – כשר. ודעת הרמב"ם (פ"ד מהל' מקואות ה"א) ותוספות פסחים (דף קט.) והר"ן בשם ר"י בן מיגש והרמב"ן בשם הדר"י וכן דעת הגאונים שכל מה שנאמר פה הוא אסמכתא; דפסול מים שאובים הוא דרבנן. ובין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הראב"ד (פ"טו מהל' טומאת אוכלים) מבואר דמים שבקרקעות אין מקבלים טומאה בעודן מחוברים ולא משכחת בהו טומאה רק אם נפלו מים תלושין טמאים לתוכם ברצון ולא היה בהם מ' סאה לבטלן על ידי השקה. ולפי זה במ"ש שרק בכל כלי יטמא אבל מקוה מים טהור כולל גם השאובים. ומבואר אצלינו שכל מקום שיאמרו שהדרוש הוא אסמכתא דבריהם סובבים על שורש אחד הקבוע אצלינו שלא היה כח ביד חכמים לגזר דבר שהתירו מפורש בתורה וכמ"? הט"ז ביורה דעה (סימן קיז) ובארנו כוותיה במקום אחר לישב המון קושיות אשר הקשו עליו בעלי תריסין. ולכן במקום שגזרו חכמים דבר שידומה שמבואר הפוכו בכתוב – בארו כי יש לפרש הכתוב באופן שיסכים עם תקנת חכמים. וכן אמרו פה שהיתר של מים שאובים לא התבאר בכתוב כי יש לפרש דמקוה דומיא דמעיין ובור שלא חלו בם ידי אדם.