1
וכל משקה אשר ישתה: דעת ר' יהודה שהדם לא היה בכלל משקה, רק על ידי שאומר "אשר ישתה" מרבה אותו דמצאנו בו שתיה – "מנחל בדרך ישתה". ודעת ר' אליעזר ש"אשר ישתה" מוצא משקה סרוח. וחכמים השיבו לו שאין משקים עולים מטומאתם על ידי הסורחן וכמו שהביא הרמב""ם (פ"ב מהל' ט"א ה"כא) משקה שנטמא ואחר כך נסרח הרי הוא בטומאתו שאין המשקה יוצא על ידי הכלב לעולם. והראב"ד השיגו שאפילו לכתחלה מקבלים טומאה. ועיין בכסף משנה שם. ויש לבאר דבר זה בדברי הירושלמי (פרק יא דתרומות) רק שאין כאן מקום להאריך בזה.