אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה וכולי: פירש שהאוכל אינו מטמא רק עד שיוכשר לקבל טומאה על ידי שבא עליו מים. (דאף שכתוב אחר כך "וכי יותן מים על זרע" – חד לטומאת מת וחד לטומאת שרץ כמו שאמרו בחולין (דף לו:). והנה יש מאן דאמר דטומאת משקין אינם מן התורה. ומפרש מה שכתב "וכל משקה" פירושו: אשר יבא עליו מים וכל משקה יטמא. וטעמו דאם פירוש "וכל משקה" מוסב על "כל אשר בתוכו" היה לו לכתוב "כל אשר בתוכו מכל האוכל וכל משקה יטמא", ולא היה צריך לומר ג' פעמים "יטמא". וגם למאן דאמר דטומאת משקים דאורייתא סבירא ליה מטעם זה דיש בכתוב הבנה תאומית. ופי' גם כן אשר יבא עליו מים וכל משקה, ופירושו מים או שאר משקה. וממה שפרט מים לבד, הגם שהוא בכלל "כל משקה" – מבואר דמלמד רק משקה הדומה למים שאין לו שם לויי והם ז' משקים. ועיין מה שכתב הראב"ד (פ"א מהל' טומאת אוכלים) על דברי הרמב"ם ומה שהשיב עליו הכסף משנה מברייתא דפה. ובתוספתא באר עוד טעם על ז' משקים אלה דמצאנו בכולהו בכתוב לשון 'שתיה', מה שאין כן בשאר משקים. עיי"ש באורך.