אל תוכו: הדבר שיושם בדבר אחר יזכירהו בעל הלשון בשימוש הב' – "וישם באגנות", "הלחם אשר בסל", "בספל אדירים הקריבה חמאה". אולם אז אין מן ההכרח שיהיה להכלי תוך, כמו: "אש המזבח תוקד בו", "מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן". וכשישמש במלת "תוך" – אם בא על הכלי – הוא מוקף מג' רוחות כמו "כבשר בתוך קלחת" (מיכה ג׳:ג׳), "בתוך האיפה" (זכריה ה׳:ז׳), "כהתך כסף בתוך כור" (יחזקאל כ״ב:כ״ב). ואם בא על עצמיים מקובצים יחד יכוין במלת "תוך" לרוב על נקודה האמצעית כמו שאמרו בבראשית רבה (בר"ר ד, ב) בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה הטפה האמצעיית. "ועץ החיים בתוך הגן" תרגם יונתן וכן הוא בזהר בראשית (ח"א לה, א) במציעות גנתא. וכן "ויבא משה בתוך הענן" אמר ביומא (דף ד.) נאמן כאן בתוך ונאמר "ויבואו בתוך הים" מה להלן שביל וכולי. וכן בזהר פר' נח (ח"א סו, א) במציעות עננא. ובברכות (דף ג:) אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה, עיי"ש. וברבה וארא (שמו"ר, יב) "ואש מתלקחת בתוך הבדר" ר"י ור"נ חד אמר כפרצנותא דרומנא דחרצנותא מתחמו לגו, וחד אמר וכולי, עיי"ש. וזה המבדיל בין תוך ובין קרב. שבמלת "קרב" אינו מקפיד על שיהיה ממוצע או מוקף סביב. וזהו שאמר בספרא ממה שכתוב "אל תוכו" – את שיש לו תוך טמא וכולי. וזה שורש לההלכות שהזכיר הרמב"ם (פרק יח מהלכות כלים מן הלכות א' עד ט'). ומה שאמר כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים – הוא משנה בכלים (משנה כלים פ"ב מ"ג). ופירושו, חכמים גזרו על משקין טמאים שיטמאו כלי אף על פי שלא נטמאו המשקים רק מחמת שרץ והם ראשון – מטמאין כלי מדברי סופרים, ואם נגעו באחורי הכלי לא נטמא תוכו. וקמ"ל דבכלי שאין לו תוך – אין טומאת אחוריים נוהגת ולא נטמאו אחורי הכלי. וכן בכלי שטף בהני דחזי למדרס אורייתא – אם אין לו תוך אין בו חילוק בין תוכו לאחוריו ואם נטמאו אחוריו הכל טמא. כמו שמובא בבכורות (דף לח.).