וטמא עד הערב וטהר: העתיד יבא על שני פנים כשיש מקום לוי"ו – (א) העבר המהופך לעתיד על ידי הוי"ו שבראשו כמו "וטמא עד הערב וטהר" (ב) העתיד הגמור עם וי"ו בלתי מהפכת כמו "ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך". ויש הבדל ביניהם. שהעתיד עם וי"ו המהפכת ידבר שכבר יהיה הדבר עבר בזמן העתיד ונשלם. והעתיד הגמור עם וי"ו החיבור ידבר על הפעולה העתידה, לא על השלמתה. ובארנו הדבר היטב בסדר תזריע (סימן ו). ולפי זה לא יצדקו שני פעלים אלה הסותרים – "וטמא וטהר" – בשאחד תנאי לחברו; שפעל "וטמא" מציין בזמן העתיד כבר היה טמא, ופעל "וטהר" מציין וכבר הוא טהור. וזה לא יתכן דהא הטהרה מתחלת אחרי הערב ובאה אחר הטומאה. והיה לו לכתוב "ויטהר" בעתיד הגמור. מזה מוכיח בספרא (מובא ביבמות דף קה. שכבר הטהרה תצויר בעבר, שכבר היה טהור לחולין קודם הערב שמש. ובגמרא גריס "למעשר והיה טמא לתרומה". (ועיין בפר' תזריע בסימן הנ"ל ובאילת השחר (כלל מב))