או בגד: כבר בארנו בפר' קדושים (סימן קא) שבמקום שאין לטעות ידבר החילוק בוי"ו המחלקת ולא יבא מלת "או" רק במקום שיש לטעות שהוא וי"ו המחברת. (וכל מקום שיוצא מן הכלל יש דרוש על מלת "או"). ופה היה יכול לכתוב "מכל כלי עץ ובגד ושק" כמו שכתב (במדבר לא, כ) "וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים תתחטאו". ומבואר אצלינו שלפעמים יבא מלת "או" להורות חלוקה מינית, ר"ל שאם יאמר "כלי עץ ובגד ועור" מדבר רק על הפרטים המוזכרים לבד; רק בגד ועור ושק, לא זולתם. אבל כשאמר מלת "או" – יבאר החלוקה בין כל מיני הכלים מה יהיה דינם. שעץ או בגד או עור דינם כך וכלי חרש דינו כך, כי מלת "או" ישמש על החלוקה המינית. וכבר בארנו בפרשת צו (סימן סז וסי' קיב) כי מתנאי החלוקה ההגיונית שתהיה שלמה ותקיף את כל המינים. ואחר שיש כלים שהם ממוצעים בין הבגד והעור או בין העור והשק (ר"ל שלא יפול עליהם בעצם לא שם 'בגד' ולא שם 'עור' או 'שק' רק בדרך ההרחבה), ואם היה אומר בוי"ו החיבור הייתי אומר דוקא מה שנקרא 'בגד' בדרך הדיוק, לא הלבדים. אבל כשאמר "או בגד" – שדבר בדרך החלוקה – בהכרח כל הקרוב לבגד יכלול בשם 'בגד'. (ושם בארנו כלל זה היטב, עיי"ש). וכן יורה מלת "או" כמלת "אם" שבא גם כן על החלוקה ומורה כל שהוא בגד, אף קטן וצבוע, דכבר ריבה אותה למעלה (סי' צט) לענין טומאת נבלה שהם בכלל "יכבס בגדיו" והוא הדין שנכללו במה שכתב "או בגד". מה שאין כן הציפה – אינו בכלל בגד כמו שבארנו שם (סימן הנ"ל). ויש טעות סופר בספרא וצריך לומר "יכול אף הציפה", ומלת "יכבס" טעות סופר. וכן מה שכתב "מנין לעשות שאר כלים" עד "אדם וכלי חרס" – צריך למחוק שנשתרבב בטעות מן הפסקא דלמעלה (סי' צט).