כל הנוגע בהם יטמא: מלת "כל" מיותר. דמה שכתב (פסוק כד וכז) "כל הנוגע בנבלתה" רצונו לומר במלת "כל" אדם וכלים ואוכלים. אבל פה שפירש כולם מן פסוק ל"ב ואילך – מה מרבה במלת "כל"? פירשוהו בספרא שבא לרבות ידות הכלים. דבקרא לא כתיבי אלא כלים עצמם, לא ידותיהם. ומה שאמר או יכול שאני מרבה יתר משעורן? ת"ל לכם – כיון על מה שאמרו בספרא לקמן (פרק יא מ"ט) "טמא הוא לכם" (ר"ל מה שכתוב בפסוק לח "וכי יותן מים על זרע..טמא הוא לכם") כל שהוא לצרכיכם לרבות ידות האוכלים. מכאן אמרו יד הפרכיר טמא. ומובא בחולין (דף עח.). הרי דריש ממלת "לכם" דידות האוכלים אין מטמאים רק בשעורם שהוא לצורך התשמיש, והוא הדין דכאן בידות הכלים אין מטמאים יותר מכדי הצורך. וריב"נ הקשה על גוף הדרוש שדורש מה שכתוב "טמא הוא לכם" שבא לרבות ידות האוכלים ושאינו טמא רק הצריך לתשמישו. דהוא סבירא ליה דפירוש "וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם" היינו שיטמאו אתכם אם תאכלו המאכל. והוא כסלקא דעתך דש"ס יומא (דף פ:) שמקשה ומי אמר רב פפא הכי (דפסול גויה לאו דאורייתא) והכתוב לא תטמאו בהם ונטמתם בם ואמר רב פפא מכאן שפסול גויה דאורייתא. ומשיב: מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ועל זה הקשה ריב"נ דנאמר דפסול גויה דאורייתא ושזה מה שכתוב "טמא הוא לכם", לטמא אתכם. וזהו שאמר: הכתוב אומר במטמא (היינו שהמאכל יטמא את האוכל) ואתה אומר במטמא? והשיב לו רבי עקיבא דפסול גויה לאו דאורייתא כי האוכל אוכלים טמאים אין טמא טומאת ערב וכמו שמובא (משנה טהרות פ"א מ"ג) דפסול גויה אין צריך הערב שמש, ובאר הר"ש הטעם משום שהוא מעלה בעלמא מדרבנן. ואם כן על כרחך דקרא ד"טמא הוא לכם" קאי על ידות האוכלים הצריכים לצרכיכם. ומה שלא למד רבי עקיבא מן "טמאים הם לכם" שגבי תנור (שמיני פרק י מ"ט) משום דמש"ש "יהיו לכם" כל שהוא לצרכיכם לרבות ידות הכלים פירושו הוא שהיד מתטמא עם התנור כמו שיתבאר שם.