אלה הטמאים לכם בכל השרץ: כבר בארנו (בסי' קז) שלפי חוקי הלשון היה לו לכתוב "אלה טמאים מכל השרץ"; ולא שיאמר "הטמאים" בה' הידיעה ולא שיאמר "בכל" בב' השימוש. וכבר בארנו שם מה שמטעם זה דרשו חז"ל מה שכתוב "וזה לכם הטמא בשרץ" שזה הטמא בגוף השרץ שכל הנמצא בו טמא שהוא דמו. ופה ריבה שנית שהטומאה מתפשטת בכל השרץ, כל הראוי ליטמא ממנו, והם: (א) עורותיהם, שיש מקצת שרצים שעורותיהם רכים כבשר, ומלמד שיהיה דינו כגוף השרץ. ודעת התנא קמא שהם האנקה והלטאה והחומט; שהוא שִיעֵר שעור ההלטאה דומה כבשר. ור"י שיער שאינו כבשר. וכבר בארנו (פר' צו סימן כג) דמלת "אלה" נופל לרוב על המוזכר בסמוך. וכן לענין עורות נופל על הכתוב האחרון מן אנקה ואילך. ומזה שיער התנא קמא דנהזכר בפסוק האחרון עורותיהם כבשרן חוץ מהתנשמת, דכיון דעל כרחנו הטעם משום דעורותיהם רך, וזה המבדיל בינם לבין הנזכר בכתוב הקודם – אם כן התנשמת שעורה קשה אינו כבשר. (ב) ונכלל בדרוש הזה גם ביצת השרץ המרוקמת, דאחר שאמר שהטומאה מתפשטת בכל השרץ כשרקם כבר נקרא בשם "שרץ" (ובכל זה כיון שכתוב "הנוגע" צריך שיהיו ראוי ליגע והוא אם נקבה כחוט השערה שיכול ליגע בשערו). [ומה שאמר "קולית השרץ" (כן גריס בגמרא דף קכו:) – אגב גררא תפסיה כמו שאמרו התוספות שם ד"ה בנבלתה] וכן לר' יוחנן בן נורי דאמר דח' שרצים יש להם עורות ל"ק למה לי קרא דהטמאים דעיקר כוונת הפסוק שכל השייך לגוף השרץ טמא ולדידיה עדיין צריך על ביצת השרץ. [ומה שדריש בחולין (דף צט.) הטמאים לאסר צירן ורוטבן – זה דרש מלשון 'טומאה' כמו שבארנו למעלה (סימן ?). ועיין בחולין (דף קכב.) ומ"ש התוספות שם.] וממה שכלל כולם כאחד ואמר "אלה הטמאים" מבואר שכולם מצטרפין, וכפי שבארתי זה למעלה (סימן עה). ואחר שדם השרץ איתרבי מן "זה לכם הטמא" מבואר שהוא הדין דם ובשר מצטרפין כמ"ש בכריתות (דף ד.) ובמעילה (דף יז.) ושם פלפל בברייתא דפה, עיי"ש.