ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית: אם יאמר "ויצא מן הבית" נאמר שיצא לכל מקום שירצה כמו "ויצא האחד מאתי", "והאנשים יצאו" (יהושע ב׳:ה׳). לכן אמר "אל פתח הבית". ואם יאמר "ויצא אל פתח הבית" נפרש אל תחת המשקוף כמו "והוא יושב פתח האהל", "ונצבו איש פתח אהלו". לכן אמר "ויצא מן הבית" שהוא היציאה לגמרי, שהגם שתחת המשקוף אינו בכלל בית כמ"ש בנדרים (דף נו) הנודר מן הבית מותר מן האגף ולחוץ, בכל זאת אינו רשות בפני עצמו שיצדק עליו "יציאה" וז"פ הספרא מובא בחולין (דף י). וכבר התבאר (באה"ש פרק טו) שאין מדרך הלשון לחזור השם בכל פעם והיה לו לומר "והסיגרו" בכינוי. ופירשו חז"ל שאם יאמר "והסגירו" יהיה הכל משפט אחד מדובק – שיצא אל פתח הבית ויסגיר, ואם הלך לביתו והסגיר אין מועיל. מה שאין כן "והסגיר את הבית" הוא משפט בפני עצמו נפרד מהקודם – לכתחלה יצא מן הבית אל פתח הבית ובדיעבד והסגיר את הבית בכל אופן.