ימים רבים: פירשו חז"ל שאחר שבמה שנאמר "ימים" בחר המספר הפחות שהם שנים, כן במ"ש "רבים" מסתמא המספר הפחות מטעמים הנאמרים הפ' הקודם דתפשת מרובה לא תפשת. והנה הרב והמעט ישוער לפי ערך כל דבר ודבר. למשל, כשאומר "ונשל גוים רבים וכולי" – שבעה גוים, קרא לשבעה "רבים", יען היותם גוים ששבעה עמים הם מספר גדול. לא כן כשאומר "אנשים רבים" שהרי אומר "ויגר שם במתי מעט" והם היו שבעים נפש. ובבראשית רבה (פרשה פה) "וירבו הימים" – י"ב חדש שזה הוא ריבוי לערך מה שהמתינה על היבום. ובמגילה (דף טו) "ורוב בניו" – יש אומרים שלשים, ויש אומרים שבעים, ויש אומרים רי"ד. ובכתובות (דף עה), גיטין (דף טו) ר' נחמן בר יצחק אמר שלשה ור"י אמר עשרה, עיי"ש. ובערך הזיבה שהוא חולי וכאב אנוש יהיה שלשה ימים "רבים" בערך ההוא. וכן אמר במדרש (שמות פ"א) "ויהי בימים הרבים ההם" – ימים של צער היו לפיכך קורא אותם רבים, ודכוותיה "ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים" לפי שהם שם צער קורא אותם "רבים", ומובן מדברינו.