כי יזוב זוב דמה: כבר התבאר (ויקרא סימן יג) ששם הפעל הנוסף על הפעל בא לרבות תמיד. ומ"ש "יזוב זוב" מרבה כל זוב שיהיה, אף שזב מחמת אונס. וממ"ש "דמה" בכינוי משמע דם הזב ממנה בטבע התולדה, לא דם הזב על ידי סיבה אחרת שהוא מחמת הולד. ובנדה (דף לו) מפרש שאין לומר בהיפך, ש"זוב" מרבה מחמת ולד ו"דמה" ממעט אונס דאם כן גם מחמת ולד הוא אונס גדול. ומ"ש (במשנה ב) כמה יהיה הקישוי וכולי הוא (פרק ד דנדה משנה ה). ר' מאיר אומר אפילו קשתה מ' ונ' יום (מ' לבריא ונ' לחולה) ולא שפתה יום אחד סמוך ללידה, לא הוי יולדת בזוב. ור"י סבירא ליה שדי אם נטהר בקישוי בחדש הראשון לבד. ור' יוסי ור' שמעון סבירא להו דאם קשתה ג' ימים קודם שתי שבתות אף שקשתה אחר כך עד הלידה הרי זה יולדת בזוב. ומ"ש (במשנה ג) יש מקשה כה' יום מובא בנדה (דף לח:) ופירושו יש מקשה שרואה כה' ימים בין בקושי בין בשיפוי – שניים בלא עת, וז' דנדה, וב' לאחר נדה בלא קישוי, ויד' יום בקישוי כר' יוסי ור' שמעון. ומ"ש מקום שאין ולד מקשה בגמ' בלא ולד? בתלתא נמי סגי! אמר רבא א"א שתתקשה כו' יום במקום שיש ולד ובמקום שאין ולד אלא נפל בתלתא נמי הוה זבה דאין קישוי לנפלים. ומ"ש (במשנה ד) ויד רואה ק' ימים הוא בגמ' (שם עמוד א) ועי' בגמ' שם.