כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא: כבר באר למעלה (סימן קכח) גבי זב שהוצרך לכפול "המשכב אשר ישכב" משום שאם היה אומר "אשר ישכב עליו" לבד הייתי אומר אף משכב הבלתי מיוחד לשכיבה. ולכן אמר "המשכב" דהיינו המיוחד לכך. ומטעם זה הוצרך לומר זה גם כאן משום דיש לטעות שלכן יטמא פה טומאה קלה מפני שמדבר באינו מיוחד לשכיבה ונדון שהוא הדין שהנדה והזב תטמא באופן זה טומאה קלה. לכן צריך לומר "משכב" דהיינו המיוחד לכך. ועדיין יש לומר שהמרכב שקל ממשכב אינו מטמא כלל. והגם שאמר "ותהי נדתה עליו, דגם למ"ד שאינו מטמא אדם לטמא בגדים בכל זאת סבירא ליה שדברים שהנדה מטמאה גם הוא מטמא שרק בפעולות נשתנה דינו כמו שהבאנו (בסי' קפ) בשם המשנה למלך. על זה י"ל כקושי' הגמרא בנדה שנאמר דמ"ש "וכל המשכב" הוא פרט שאחרי הכלל שמפ' מ"ש "ותהי נדתה עליו" הוא רק לענין משכב, לא לענין מרכב. ומשיב בספרא ת"ל "וכל", והוא כתירוץ רבא "וכל" ריבוא הוא רצונו לומר שעל ידי שכתוב בוי"ו מבואר שאינו פרט שאחרי הכלל שאין דרכו לבוא בוי"ו (וכמ"ש פי' בסימן הנ"ל). ועדיין מלת "כל" מיותר (דאין לדרשו כמו שדרש מ"ש "כל המשכב" גבי זב כמ"ש בסי' הנ"ל שזה נלמד פה מזב שאינו אלא גילוי שזה הכלל משכב). ומשיב שבא לרבות עשר משכבות זה על גבי זה וכמו שדרש כן גבי זב (סימן ??) ממ"ש "וכל המרכב". ומ"ש "אשר ישכב עליו" פירושו שינשא רובו עליו כי מסתמא הלשון שוה אל מ"ש בזב "אשר ישכב עליו הזב" שפירושו כן מטעם ההכרח שבארתי למעלה (סימן קלא).