את הצפור האחת: הנה בררנו בתורה אור כי בכל מקום שנזכר שם היחיד אין מן הצורך להזכיר שמו המספר "אחד", שאם יאמר "ושחט את הצפור" מי לא ידע שהוא אחד? שעל שנים יאמר "צפרים" ברבים. ובכל מקום שבא מלת "אחד" עם השם יש דרש לחז"ל. ופה נמצא יתור זה שני פעמים – א' בטהרת מצורע, ב' בטהרת הבית (פסוק נב) ודרשו ב' דרושים: (א) שהגם שהיא צפור אחת שמתה חברתה או נטרפה, בכל זאת יקח זוג לשניה (ומ"ש שנעשית פי' אף שנעשית אחר הלקיחה לא נאמר שדינו כמו בשעיר המשתלח. אבל אם נטרפה אחר השחיטה צריך להביא שתים אחרות כמ"ש בתוספתא דנגעים. ועי' במשנה למלך פי"א מה' טומאת צרעת הלכה ח) (ב) שלא ישחט שני צפרים של שני מצורעים אל כלי חרש אחת (ואמר שצריך קרא בל נלמד ק"ו מיתר הקרבנות שאם לקח לשם ראובן אינו כשר לשם לשם שמעון, בכל זאת אם נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון כשר, כל שכן בצפרי מצורע שכשר אם לקחן לשם מצורע אחר כנ"ל סי' [ט?] ויוכשר לערב שתיהן כאחד, לכן צריך קרא) [א]היה זה חק קבוע לרבותינו ז"ל. כי לא יבא מספר אחד בנפרד אם לא לאיזה צורך או להשמר ממקום טעות. כמו שכן דרשו תמיד על מספר שני הנלוה אל שם הרבים (כמ"ש ויקרא ס' שב"ת. אתרי ס' י"ז). והיה זה אצלם בכמה דרכים. אם שבא מספר אחד להשמר מטעות. וזה בכמה פנים. אם שהיינו טועים ע"י איזה לימוד או סברה שיהי' יותר מאחד. כמ"ש בספרא (לקמן פרשה א מ"ב) על ולוג אחד שמן שהיה בדין שיביא ג' לוגין. ושם (פרשה ד מ"ד) על ולקח כבש אחד אשם זו שאל ר"ע את ר"נ מת"ל אחד. ומשיב שהי' בדין שיביא שנים. ובספרי (שלת פסקא קיא) על פר אחד לעולה ועל ושעיר עזים אחד שהי' בדין וכו'. ולפעמים היה מקום הטעות מפני שהפרשה כתובה בתורה שני פעמים ובא להראות ששניהם הם ענין אחד. כמ"ש בספרא (אחרי פרשה ב מ"ב) ואיל אחד לעולה רבי א' איל א' הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים. ובספרי פנחס (פסקא קמב) עמ"ש את הכבש אחד תעשה בבקר. להראות שהנז' בפ' פנחס ובפ' תצוה הם א' ולא נטעה שיביא ד' כבשים לתמיד. וכן מקום טעות אחר כמ"ש בספרא תזריע (פ"א מ"י) על אחד מבניו שא"צ שלשה. ובפ' אחרי (פ"ב מכ"ב) על גורל אחד לה' וגורל אחד. בל נטעה שיתן שניהם ע"ז ושניהם ע"ז. ושם (פ"ח מ"ט) על ג"פ שכתוב אחת בשנה להוציא פסח ועצרת ור"ה עיי"ש. ובספרי נשא (פסקא מז) על נשיא אחד ליום שלא נטעה שרשות לכ"א להקריב עם כ"א ביומו. ובספרא (אמור פי"ח מ"ב) על החלה האחת שילוש כ"א בפ"ע, ובפסחים (דף לז) מ"ט דר"י ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד הנאפה בתנור אחד קרוי לחם. ושם (דף מז) שה אחת ולא מעשר. לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד. ולפעמים יפרשו מלת אחד שבא ללמד שיהי' אחד שלם לא חצי, כי מספר אחד יוציא הריבוי ויוציא ג"כ הפחות מאחד. כמ"ש בספרא (צו פרשה ז מ"א) על והקריבו ממנו אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס. וכן בספרי (נשא פסקא לו) על וחלת מצה אחת. ולפעמים יעשו ממלת אחד נשוא המאמר, כמ"ש (ספרי נשא פסקא מט פסחים יט חגיגה כג) על כף אחת הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ועושה אותו אחת. ולפעמים יבארוהו שבא להורות שיהיה אחד ומובחר במינו או שיהיה אחד אצל בעל הקרבן, כמ"ש בספרא אחרי (פרשה ב מ"ב) על ואיל אחד לראב"ש. ובספרי נשא (פסקא נו) על פר אחד איל אחד שבנשיאים שלא הי' בעדרו כמוהו. ובמגלה (דף כה) שאל ר"ע וכ' אם נאמר כבש למה נאמר אחד מיוחד שבעדרו. ועי' מ"ש לקמן (ס מ"ב) עמ"ש בספרא (פ"ב מ"ט) על וכבשה אחת. ולפעמים דרשו שיהי' כ"א נבדל מחברו כמ"ש (בספרי נשא פסקא לג ובנזיר דף מה) על וכבשה אחת תמימה. ולפעמים ידרשו בדרך אסמכתא כמ"ש בספרא אמור (פרשה ח מ"ז) על ביום אחד. ומקום שלא מצאו דרוש. אמרו שהשם הנמנה הוא שם המין ולזה צריך לומר אחד כמ"ש (בספרי פסקא קסא ובגמ' בכ"מ) על ועד אחד לא יענה בנפש זה בנה אב כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרש אחד. וצ"ע בשבת (דף צג) משמע דר"ט לית לי' דרשה זו של אחד: