ואיש: כבר בארתי (יקרא סימן י) שהאחד מן ההבדלים שבין שם "אדם" ובין שם "איש" ששם "איש" מורה על שבא בימים, והוא תמיד בן י"ג שנים ויום אחד, שאז הוא איש באנשים. ובכל מקום שכתוב שם "איש" סתמא אמרינן שבא במובנו המדויק. אמנם פה שהתחיל בראש הפרשה "איש איש כי יהיה זב" שכפל שם "איש" להורות שלא בא על המובן המדויק למעט קטן, רק הוא שם הכללות – כל איש ואיש. ומבואר אצלינו תמיד שהשמות המחוברים בוי"ו החיבור באו בשיווי כמו שכתבנו (באה"ש כלל תקפה), וכיון שאמר "ואיש", בוי"ו, הוא נמשך על מ"ש "איש איש כי יהיה זב", "ואיש כי תצא.." וממילא גם שם "איש" דפה לא בא על מובנו המדויק וכולל גם קטן. ופירש הברייתא שאם היה כתוב "איש" בלא וי"ו היה מוציא קטן אבל כשכתוב "ואיש", בוי"ו, גם בן ט' בכלל, הגם שהוא קטן. וכבר בארו בנדה (דף לב) שזה שצריך שיהיה בן ט' לא למד מקרא רק הוא מהלכה למשה מסיני, והוא בכלל שיעורין שכולם הלכה, שההלכה הודיעה שפחות משיעור זה אין שכבת זרע ראוי להוליד ואין ביאתו ביאה, ושם בגמ' פלפלו בזה, עיי"ש.