והנוגע בבשר הזב: מה שתפס שם "בשר" ולא אמר "הנוגע בזב" פירושו שצריך שיגע בבשרו דוקא בלא אמצעי ולא בצואה שעליו. ומ"ש ולא בקלקלין פרש"י בחולין (דף קכו:) בשם רב האי שער תלוש המתקשה ונאסף בשערות. ומ"ש יכול שאני מרבה את השער היינו שער מחובר. ומ"ש ת"ל טמא היינו מ"ש "וטמא עד הערב" כמו שאמרנו למעלה (סימן קלג) שיש ששה דרשות על ששה פעמים דכתיב בפרשה זו "וטמא עד הערב". (פירוש משנה ו) והנה מ"ש "הזב" מיותר שהיה לו לומר "והנוגע בבשרו" וכבר הראיתי (בסימן קל) שדרש כל מלת "הזב" שבא ביתור בפרשה זו. פירשו – דוקא בשר הזב היינו בשרו המחובר בו, לא הפורש ממנו שאינו עוד בשר הזב, שנסתלק הזיבה מעליו כמ"ש ר' שמעון (בפרק ב משנה יב). ולכן מפרש מ"ש "או בעצם אדם" שדרשוהו על ידי יתורו על אבר מן החי כמ"ש בספרי חוקת (פסקא קכז) ובנזיר (דף נג) שדוקא שהאבר יש בו בשר גידין ועצמות. (פי' משנה ז) ובארו שהוצרך הכתוב לבאר שהנוגע בזב יטמא ויכבס בגדים ושהנוגע במשכב יטמא ויכבס כי אי אפשר ללמוד אחד מחבירו, שהזב חמור ממשכב שעושה משכב ואין המשכב עושה משכב אם מונח על בגד אחר, והמשכב חמור מזב שחבורי המשכב טמאים כמ"ש למעלה אפילו עשר משכבות זה על גבי זה או כמ"ש למעלה חבל היוצא מן המטה, לכן צריך לומר הדין בשתיהם.