מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן: גבי מקושש וגבי מקלל אמר "מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה" (ויקרא כד, טז) (במדבר טו, לה) ופירשוהו בספרא העדים במעמד כל העדה, כי שם "עדה" הוא על הסנהדרין כמו שבארנו ויקרא (סימן רמא). ובפר' שופטים גבי עכו"ם "יד העדים תהיה בו בראשונה..ויד כל העם באחרונה" ודרשו אם לא מת ביד העדים מצוה להמיתו ביד כל אדם. וגבי מן סורר ומורה וגבי נערה המאורסה "ורגמוהו כל אנשי עירו" (דברים כא, כא) "וסקלוה אנשי עירה" (דברים כב, כא) פירשוהו בספרי במעמד כל אנשי עירה כי הרגימה לא נעשה לא על ידי העדה שהם הסנהדרין ולא על ידי אנשי העיר, רק על ידי העדים בראשונה. ופה שתפס שם "עם הארץ", שאינם לא הבית דין [כי "עם הארץ" כולל ההמונים כולם חוץ מהבית דין ונשיאי ישראל כמ"ש ויקרא (סימן רפ)] וגם מה שהקדים השם אל הפעל מורה שיומת על ידי הבית דין שהם המצווים לפסוק ולחרוץ דינו ואם אין לאל ידם להעניש, מוטל על עם הארץ ההמונים לחזק ידם בדבר. אולם, מה שבחר לקרא המון העם בשם "עם הארץ" ולא בשם "העם" או "בני ישראל" וכדומה דרש בדרך הדרוש האגדיי שזה התעוררות להם לנקום על הדבר כי העון הזה מחריב את הארץ (כמו שנאמר במשנה ח) והם בשבילם נבראה הארץ למען יקיימו מצותיו. ורבן גמליאל אמר שעל ידי הדברים הללו שעשו האמורים נעשו הם עם הארץ הזאת כמ"ש "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש...ובגלל התועבות האלה ה' מורישם מפניך". ומה שאמרו "ירגמוהו" – ולא בכסותו לא נלמד מפה רק ממה שכתוב במקלל "ורגמו אותו" (ויקרא כד, יד) כמו שיתבאר שם. ופה בא אגב גררא לבאר הדין.