ואל בני ישראל תאמר: מה שהקדים את השם אל הפעל, ומבואר אצלינו שדרך הלשון להקדים הפעל תמיד כמו שכתוב בכל מקום "דבר אל בני ישראל" "אמור אל בני ישראל", אמר ר' יוסי שצריך להדרש, כי יש הבדל בין הלשונות השונות כמו שכתבנו כבר ההבדל בין "אמירה" ובין "דיבור" בסדר ויקרא (סימן ג) ובין הציווי ויתר לשונות (סדר צו סימן א). וכן במ"ש "ואתה תצוה" דרש במכלתא (שם) שבא למעט שיצוה בעצמו, לא על ידי שליח. אמנם, במה שהקדים השם – "אל בני ישראל תאמר" "אל בני ישראל תדבר" – יצדק אם מדבר בשני נושאים כמו בריש שמיני "ויאמר אל אהרן קח לך עגל...ואל בני ישראל תדבר קחו שעיר עזים..". וזה לא יצדק כאן, וכן במ"ש (אמור כד טו) "ואל בני ישראל תדבר איש איש כי יקלל אלקיו". וחדש ר' יוסי שבא ללמד שמצות אלה נוהגות גם בעכו"ם ובכל זאת דיניהם מובדל מישראל, שבעריות אם בא על עריות העכו"ם נידון בדיני עכו"ם, וכן בברכת השם מיתתם בסייף. ולכן דייק "אל בני ישראל תאמר" שקדימת השם בא לדייק השם – "בני ישראל" דוקא. כי דיניהם מובדל בזה מעכו"ם הגם שגם בו נוהג דיני עריות ודיני ברכת השם. וכן דיני מולך דהא ר' יוסי סבר בסנהדרין (דף נו) דכל האמור בפ' כישוף בן נח מוזהר עליו – "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש". והוצרך ר' יוסי להקדמה זאת כי הולך לשיטתו דסבירא ליה לענין שחוטי חוץ שמה שכתוב שם "איש איש" דברה תורה כלשון בני אדם וכמ"ש בזבחים (דף קח) ואם כן אם היה כתוב "דבר אל בני ישראל" לא היה דורש "איש איש" והיה אומר שלא בא בדוקא, רק על ידי שכתוב "ואל בני ישראל תאמר" מוכרח שבא "איש איש" בדרך הדיוק. והנה הדרוש "איש איש" להביא את העכו"ם שבאו על עריות ישראל וכולי נדרש מן "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" שפר' אחרי וכמ"ש בספרא שם. ותפס הדרוש פה כי לר' יוסי אינו מוכרח משם דיש לומר דברה תורה כלשון בני אדם, רק ממה שכתוב "ואל בני ישראל תאמר" שמוסב על כלל הפרשה שנכתב בה עונש של עריות אמר שמכאן מוכח שנדרש "איש איש" לרבות עכו"ם לענין עריות. [ודבר זה מפרש בגמ' חגיגה (דף יא:) וסנהדרין (דף נז:) דהיינו בבא על נערה המאורסה או נכנסה לחופה ולא נבעלה דלבן נח לית להו רק לישראל נידון בדיני ישראל. והוא הדין שמפני טעם זה דכתיב פה "ואל בני ישראל תאמר" נדרש "איש איש" לרבות הנכרי לענין מולך לשיטת ר' יוסי. והוא הדין שמפני שכתב גבי ברכת השם "ואל בני ישראל תדבר" נדרש "איש איש" דשם לרבות עכו"ם שחייב על הכינויים וכמ"ש בסנהדרין ותפיס עריות שהוא הראשון והוא הדין מולך וברכת השם.] והקדים "ישראל" – אלו ישראל, "גר" – אלו הגרים וכולי ר"ל שאין לומר ש"איש איש" דגבי עריות (והוא הדין גבי מולך וברכת השם) בא לרבות גרים או נשים ועבדים דכולהו כתיבי בהדיא. [וכבר בארנו זאת בפר' אחרי (סימן עה) באורך איך שמן "הגר" מרבה נשים ומן "בתוככם" עבדים לפי משפטי הלשון וכלליו, עיי"ש] וזה כתוב בין בעריות – (אחרי יח כו) "ולא תעשו מכל התועבות האזרח והגר הגר בתוככם" וכמ"ש בספרא (שם פי"ג משנה יח) שבא לרבות נשים ועבדים, ובין במברך השם – (אמור כד טז) "כגר כאזרח" ודרש גם כן בספרא שם (פי"ט מ"ז). ושיעור המאמר ר' יוסי אומר דברה תורה כלשון בני אדם הוא הנחה אחת דסבירא ליה לר' יוסי שדברה תורה כלשון בני אדם וליכא לרבויי מ"איש איש" מידי. והוסיף שדברה בלשונות הרבה והם צריכים להדרש ר"ל על ידי ששינה הלשון "ואל בני ישראל תאמר" וגבי מברך השם "אל בני ישראל תדבר" על ידי כן צריכים להדרש. וזה מעיד ש"איש איש" בא בדוקא. ואת מי מרבה? הלא כולם נאמרו בפירוש, ועל זה אמר "ישראל" – אלו ישראל וכולי וכולי. רק שבא לרבות עכו"ם.