אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה: מ"ש "את אשת אביו" כולל בין אשת אביו שהיא אמו, בין שאינה אמו. ועדיין לא שמענו עונש על אמו אנוסה שאינה אשת אביו. ובאזהרה (אחרי יח ג) כתוב "ערות אביך וערות אמך לא תגלה". ודעת ר' יהודה (סתמא דספרא) שמ"ש "ערות אביך" אין פירושו כמשמעו ושיתחייב על אביו שתים [וכמו שכן דעת חכמים בסנהדרין (דף נד)] כי למדינן ממה שכתוב פה "ערות אביו גלה" שתלה החרפה בבעלה. וכן מ"ש "ערות אביך" היינו אשת אביו וכולל בין שהוא אמו בין אינה אמו. ו"ערות אמו" היינו אמו אנוסה וכמו שסיים "אמך היא" שהאזהרה משום שהיא אמך אף שאינה אשת אב. וס"ל שלכן הוסיף פה "ערות אביו גלה", שהוא למותר, לרמז שבמה ששכב את אשת אביו עבר על האזהרה שבפר' אחרי "ערות אביך לא תגלה" כי ערות אביו גלה, וכיון שציין ורמז פה על האזהרה הזאת ושם כתוב "ערות אביך וערות אמך" ממילא שגם העונש בא על שתיהם. כי עונש זה כולל כל האזהרות שבפר' אחרי. [וכן אחרי שלר' יהודה מ"ש באזהרה "ערות אשת אביך לא תגלה" בא על אשת אביו לאחר מיתה, כמ"ש בסנהדרין (דף נד), כן גם במ"ש בעונש "ערות אביו גלה" כולל גם זה. כי מציין פה כל מה שנאמר באזהרה לומר שעל ידי שעבר על אזהרה דשם חייב מיתה. ובמה שסיים בפר' אחרי "אמך היא לא תגלה ערותה" שהיא מיותר, באר ר' יהודה שמוסב לכלל המאמר שבין ערות אביך, שכולל אמו אשת אביו גם כן ובין ערות אמך אנוסה, החיוב הוא משום שהיא "אמך", לא משום אשת אב. ובסנהדרין (דף נג:) ו(דף נד) מביא ברייתא זו ופירשה, עיי"ש.