מות יומת וכולי דמיו בו: הנה במקלל אביו ואמו, והבא על האם, ואשת אב, והכלה, והזכר, כתוב "דמיו בו" וקבלו שהוא סקילה דכן באוב וידעוני פרט בסוף הפרשה "באבן ירגמו אותם דמיהם בם". למדו זה, כי בכל מקום שמדבר מהריגת איש אחד כתוב "דמו בראשו" בלשון יחיד ובלשון "דמו בראשו", לא "דמו בו". ופה ששינה ואמר "דמיו" בלשון רבים מציין מיתת הסקילה שנוטלים ממנו הדמים ממקומות רבים מגופו שיפוצע מאבני הרגימה ומשונה מכל מיתות שהדם יוצא ממקום אחד. וזה ציין במלת "בו" היינו שיצאו דמיו בו באופן שימות במיתה קשה מאד. ובזה תבין מ"ש בבבא מציעא (דף סא:) שלמד רבא דריבית אינה יוצאה בדיינים ממה דכתיב ביחזקאל (פרק יח) "מות יומת דמיו בו יהיה" הוקשו מלווי ריבית לשופכי דמים ונתקשו התוס' היכי משמע "דמיו בו" עבירה דשפיכות דמים וכולי. ולפי זה הוכיח מלשון "דמיו בו" שהיה לו לומר "דמיו בראשו יהיה". אמנם בסנהדרין (דף פא) מפרש האיי קרא "דמיו בו יהיה" בסקילה והוכיח שם מזה דמי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה. ולפי זה צריך לומר דעיקר כ??? דבתמורה (דף ו) בדברי רבא, עיי"ש בתוס'.