תושב כהן ושכיר: לפי פשוטו מדבר בין בתושב ושכיר נכרי בין בישראל, שתמיד מדבר גם בנכרי כמו "ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" פי' בספרא (בהר פרק א מ"ז) מן העכו"ם. וכן מ"ש "כשכיר כתושב" פי' בספרא (שם פ"ז מ"ג) על גר תושב. וכן בכמה מקומות שאומר "גר ותושב". ובמה שכתב גבי פסח "תושב ושכיר לא יאכל בו" פי' במכלתא תושב זה גר, שכיר זה העכו"ם, וכן פי' הרמב"ם (פרק ט מהל' ק"פ הלכה ז) וכן פירשו התוס' ביבמות (דף ע ד"ה אלא). ונכלל גם שכיר ותושב ישראל שלא נמכר לו בעבד רק השכיר את עצמו לשנים ,וזה "שכיר", והשכיר את עצמו לעולם ויושב בביתו של כהן ואוכל על שולחנו , וזה "תושב". ועבד עברי מתמעט ממ"ש "וכל עבד איש מקנת כסף" כמ"ש (בפרשה ה משנה ב). ואחר שנתמעט עבד עברי גם עבד נרצע נכלל בכלל "תושב". וכן כתב הרמב"ם (פרק ו מהל' תרומות הלכה ה) הזר אסור לאכול תרומה אפילו הוא תושב כהן או שכירו...תושב זה שכיר עולם, שכיר זה שכיר שנים ועבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר. ובחנם נתקשה הכסף משנה שם שיש הבדל בין שכיר עולם ובין עבד ואין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ושכיר נוהג תמיד. ומ"ש בגמ' קדושין (דף ד) וזבחים (דף פב) שיכתב "עבד נרצע לא יאכל" היינו השתא דנתמעט גם עבד עברי היה טוב לכתוב בפירוש "עבד נרצע" ולא יצטרך לא המיעוט של "מקנת כסף" ולא "שכיר", רק דמלתא דאתיא בקל וחמר טרח וכתב ליה קרא. ומ"ש דבא שכיר ולימד על תושב כי שם "תושב" פירושו שיושב בביתו ומסב על שולחנו, בין לזמן קצוב בין לעולם, רק כשבא עם שם "שכיר" אז בא בדיוק על מי שיושב בקביעות לעולם. ומ"ש ר' ישמעאל אומר מובא ביבמות (דף ע) ובמכלתא (פר' בא) בשם ר' אליעזר. נראה פירושו כי אחר שמ"ש תושב ושכיר בפסח מדבר בעכו"ם הוא מיותר דהוא בכלל בן נכר רק שמדבר שלקחו לעבד ולא מל אותו כמ"ש "ומלתה אותו אז יאכל בו" אבל תושב ושכיר, דהיינו שלא מל, לא יאכל. וגם בזה מיותר דהוא בכלל ערל. והנה לגירסת הגמ' והמכלתא דגרס ר' אליעזר, ור' אליעזר סבירא ליה במכלתא שם דאסור לקיים עבדים ערלים, יש לומר שמדבר גם בעבד גמור רק שלא מל, ובא ללמד שכן גם תושב ושכיר האמור בתרומה הוא אף עבד גמור שלא מל ונקרא תושב על ידי שאסור לקיימו בתורת עבד ונפסל לתרומה מטעם ערל ומלמד שערל אינו אוכל. ולגי' הספרא ר' ישמעאל, וכן גרס בירושלמי (פ' הערל), ור' ישמעאל סבירא ליה ביבמות (דף ??) דמותר לקיים עבדים ערלים, יש לומר שקרא להעבד הזה בשם "תושב" על שקבל עליו שלא לעבוד עכו"ם ולא קבל יתר מצות, כשם "תושב" הנאמר אצל גר בכ"מ, ובא בפסח ללמד שהוא הדין גבי תרומה לא יאכל בתרומה מצד שהוא ערל. ור' עקביא סבירא ליה דערל דומה כטמא וכמו שחשב צרוע וזב וכל טמא דאסורים בתרומה, גם הערל מכללם דדומה כטמא (כמ"ש בחגיגה דף ד ויבמות דף עב) וסמך ליה על מה שכתוב "איש איש מזרע אהרן והוא צרוע", ולמה דייק לכפול "איש"? הוא מפני שגם ערל ככל הטמאים, וזה אין נוהג רק באיש, לא באשה. כי במה שיכתוב "איש מזרע אהרן" גם אשה בכלל זרע ונוהג בה כל הדינים האלה לבד מן טומאה הערלה. ורמז בדיוק "איש איש". ועיין ביבמות (דף ע ודף עא) פלפלו בברייתא זו בארוכה.