1
וכל זר לא יאכל קדש: שם "זר" הוא שם מצטרף ונאמר ביחוס . למשל, "אין זר אתנו בבית" (מלכים א ג׳:י״ח) – זר בערך הבית, "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" – מי שאינו אח. "ועמדו זרים ורעו צאנכם" – זרים בערך האומה. ויש זר בערך החיתון שהוא הממזר שלא יבא בקהל. ונוכל לומר שמה שכתוב "וזר לא יאכל קדש" היינו זר מלבוא בקהל ממזר. לכן אמר "וכל זר" לכלול כל מיני זרות שבערך מתנת כהונה גם הלוי והישראל זרים יחשבו. ומ"ש "לא יאכל" הוא בכזית שפחות מזה נקרא טועם, וכמ"ש בפ' צו (סימן לא). והנה לא נדע אם שם "קדש" שבכאן דומה לשם "קדשים" שהזכיר למעלה שדבר בתרומה או מדבר בקדשי מזבח כיון שמדבר מנושא אחר שהיא הזר. פירשו חז"ל ש"קדש" היינו קדשי הגבול דומה למה שכתוב "בערתי הקדש מן הבית", וכן אמר לקמן (פרק ו משנה ג).