עד אשר יטהר: לא פירש במה יטהר כי סמך על סוף הדברים שמפרש באיזה אופן יטהר על ידי שירחץ במים ובא השמש ואז יטהר, לא קודם לכן. כן נראה לפי פשוטו. אמנם, ביבמות (שם) אמר דמה שכתוב "ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים", הא רחץ טהור, מיירי במעשר. "ובא השמש וטהר" מיירי בתרומה. ולהשוות שיטת הספרא עם הגמ' נראה שמה שכתוב בפסקא הקודמת אוכלים הן ישראל במעשר הוציא ממה שכתוב "ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים" וסבירא ליה שלכן חלקם הכתוב – איש מזרע אהרן צרוע או זב בקדשים דידיה, דהיינו תרומה, לא יאכל עד יטהר בהערב שמש (וזה נודע ממ"ש "ובא השמש וטהר" דמיירי בתרומה) אבל והנוגע בכל טמא נפש שהוא ישראל (כי זרע אהרן מובדלים מטומאת מת) לא יאכל מן הקדשים דידהו, שהוא מעשר שמותר לזרים, כי אם רחץ בשרו במים, הא רחץ טהור. ואהרן ובניו ידעינן מקל וחמר. ועתה פי' מ"ש "בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר" שמיירי בתרומה במה יטהר פי' "ובא השמש וטהר".