1
כי כל איש אשר בו מום: הנה כפל זה בפרשה זו חמשה פעמים – פסוק יז אמר "אשר יהיה בו מום" ופה "אשר בו מום" ובפסוק כא "כל איש אשר בו מום מזרע אהרן" ושם "מום בו וכולי" ובפסוק כג "לא יגש כי מום בו" ויש על זה חמשה דרשות: שמה שאמר "אשר יהיה בו מום" יש לומר מום קבוע שאין לו רפואה, לכן אמר שנית "אשר בו מום" בלא מלת "יהיה" שממה שאמר תחלה "אשר יהיה" ואמר שנית "אשר בו" ידעינן שמרבה אף מום עובר, שאין לו הויה בקביעות. ומ"ש "כל אשר בו מום מזרע אהרן" מרבה (פרק ג משנה א) יתר מומין שלא נחשבו כאן. ומה שכתוב שם "מום בו" ממעט (שם משנה ו) יוצא דופן וטריפה. ומה שכתוב "לא יגש כי מום בו" ממעט שם פרט לשעבר מומו.