וכשלו איש באחיו: אחר שאמר שיפלו מעצמם מסבת העייפות ותשות כח, לא יצדק שיכשלו איש באחיו שזה מורה שיהיה בם כח לנוס רק יזדמנו להם מכשולים כמו "גבור בגבור יכשלו" (ירמיהו נא). מפרש שרצונו לומר בעון אחיו, בסיבת הערבות. ומובא (שבועות לט, סנהדרין כז). ומה שכתב "ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם" בהכרח חוזר על עת שילחמו עם האויבים. וכך הוא הסדר: שבסדר זה חשב ג' פעמים ז' קללות (כנ"ל סימן ??). וחשב (סדר 1) ז' קללות עד החורבן, והם: (א) "ואכלתם בשר בניכם" (ב) "ובשר בנותיכם" – שמרבה האבות (ג) "והשמדתי את במותיכם" (והמותר אינו קללה בפני עצמה) (ד) "וגעלה נפשי" (ה,ו) "ונתתי את עריכם..והשימותי.." (ז) "ולא אריח" (סדר 2) מתחיל מן החורבן: (א) "והשימותי" (ומ"ש "ושממו" זו מדה טובה) (ב) "ואתכם אזרה" (ג) "והריקותי" (ד) "והיתה ארצכם" (ה) "ועריכם" (ו) "והבאת מורך" (ז) "ונסו...". (סדר 3) חוזר לזמן החורבן: (א) וכשלו בעון הערבות (ב) ולא תהיה לכם תקומה (ג) "ואבדתם.." (ד) "ואכלה..." (ה) "ימקו בעונם" (ו) "בעון אבותם" (ז) "אף אני אלך עמכם בקרי" כמו שיתבאר שם.