את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו: כפי כללי הלשון המשפטים הם דברים שבין אדם לאדם ויש משפט בכל מדינה ומדינה בין איש לריעו. וכן כל הנהגה קבועה שטעמה גלוי ומבואר לשכל. ואמנם יען שהאדם אין בכחו לדעת הצדק האמתי ויסודות המשפט בנוים לפעמים על קו תהו ואבני בהו כפי נטיית דעת המחוקקים ובחירתם, צוה שישמרו משפטי ה' אמת שהם הדינים שבתורה. והחוקים הם המצות שאין להם טעם וכמו שיתבאר (בסימן). אמנם במה שכתב "חקותי תשמרו", שהשמירה מורה על ההגיון בדבר לשמרו בלב על ידי הלמוד, פירוש "חקות" על המדרשות. וכן פי' בפר' שמיני (פרשה א משנה ט), בחוקתי (פ"ח מי"ב), ובספרי ראה (פסקא נח ופסקא נט). ומובא בקדושין (דף לז). וכבר פרשתי הטעם בפר' שמיני (סימן מ) מפני שהחק הוא דבר המסודר על ידי כללים וחוקים קבועים וכן המדרשות כולם בנוים על חוקים קבועים ביסודי הלשון כפי הדרכים שכללנו בם בחיבור הנוכחי, עיי"ש. ועל כן אמר שהשמירה הוא המשנה, שהם שמורים בלבבות, ועל ידי כן ילכו בדרכים האלה. וממה שכתב "תשמרו ללכת" מבואר שתכלית השמירה בלב הוא כדי שילכו בהם כי המעשה עיקר.