(ג-ד) מי זה מעלים עצה בלי דעת, כי אמרתי היתכן להעלים עצה, שהיא הנהגת ה' שהכל בעצת החכמה, איך נעלים ונכסה תעלומותיו שלא נדע ענינה, ונסמוך על האמונה בלבד, הלא טוב לגלות צפונותיה עד שנדע העצה ע"פ הידיעה, לא ע"פ האמונה לבד, לכן הגדתי (על שלא אבין את העצה, ועל שהיא נפלאות ממני ולא אדע לכן הגדתי) שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני, לכן הגדתי שאני רוצה שתדבר עמי ואני אשאלך ואתה תודיעני למען אבין ואדע, כי אחר שהחקירה האנושית והפילוסופים ישאלו שאלות הרבה על האמונה הזאת, כמו שאלת הידיעה והבחירה, ושאלת מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, וכן יתר השאלות ששאל איוב במשך וכוחו, והוא לא יבין ולא ידע מה להשיב על שאלות אלה, ואין ראוי להעלים עצה בלי דעת ולסמוך על האמונה בלבד, לכן התוכח ויטעון שרוצה שה' יענהו על שאלות אלה, כדי שע"י הוכוח יתבררו לו דברים אלה ע"פ החקירה וידע מה שישיב לאפיקורס. וגם שגדולה הידיעה וההשגה מן האמונה בלבד בלא הבנה וידיעה, זאת היה כונתו בכל הוכוח הגם שבאמת לא נטה לבבו מפנות האמונה והאמין בהשגחת ה' וביושר משפטיו, ולא נתן תפלה לאלהים בלבבו: In his reply to God, Job paraphrases the very challenge God had made to him at the beginning of His oration (Job 38:2). It was because he did not want God's design to remain just a matter of faith, shrouded in mystery and uncertainty, that he had initiated the debate.
Responding to God in His own words (Job 38:3), Job explains that just as He had called for answers from Job, so Job had been seeking answers from God. Job's contention had been that rational answers should be given to the great issues raised by ethical monotheism; they should not be just matters of faith. And if man is unable to find these rational answers unaided, God ought to provide them.