(יב-יג) הן, מוסיף שגם א"צ כלל שאורה אתכם את הדברים האלה, שהלא אתם כולכם חזיתם את הדברים האלה, שהלא בכל הוכוח אמרו לו שנענש על החנופה שלא היה תוכו כברו, וא"כ כולכם מסכימים לזה שהחנופה שנואה בעיני ה', וא"כ אשאל אתכם למה זה הבל תהבלו, זה חלק אדם רשע מאל, אחר שאתם מודים שהדבור הנאמר בחנופה וברמיה וכזב לא טוב, למה דברתם בחונף וברמיה דברי הבל להשיב על השאלה של הצלחת הרשעים שחלק הרשע וגמולו שיקבל מאת האל, הוא. Job now turns on his companions accusing them of hypocrisy. Their contention that the wicked who prosper in this world receive their true deserts after their death is humbug and in their heart of hearts they know this. He dies happy, surrounded by his wealth. Whatever happens later is of little or no concern to him; he does not experience any of it.