(כז-כח) הן ידעתי מחשבותיכם, ידעתי מה שחשבתם בלבכם בכל מה שעניתם על הצלחת הרשע, ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב, במה שאמרתם בתשובתכם איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים שאהלם וביתם אינו מתקיים בזה חמסתם מזימות עלי, ועלי כוונתם, להביא ראיה מחורבן ביתי שהיה בית נדיב אל חורבן בית רשעים שביתם אינו מתקיים, והגם שלא דברתם זאת בפירוש בפיכם, כן היה מחשבותיכם וכוונת מזמותיכם עלי, אבל אני משיב לכם מה תביאו ראיה ממקרה שקרה אל איש אחד: Job interprets the congruity in the lot of the good and wicked as evidence that governance is random. His companions see it as proof that people are not always what they appear. Job had appeared to be good, but when his fate ultimately turned out to be that deserved by a wicked person, they knew that in truth he must have been wicked.